ראשית, לא מצאתי זכרה של טענה זו במסגרת המכתב מיום 23.12.2013 ששלח ב"כ העירייה לתובעת לגבי סיום ההתקשרות בבית הספר המקיף (ר' נספח 10 לתצהיר מר עמיעד גורביץ'). שנית, טענה זו אינה מתיישבת עם אופן התנהגותה בפועל של העירייה. כך למשל, בחרה העירייה להאריך את תקופת ההתקשרות עם התובעת בחתימתה על התוספת הראשונה. ברי כי ככל שהעירייה לא הייתה מרוצה מתפקודה של התובעת – היא לא הייתה מאריכה את תקופת ההתקשרות עם התובעת למשך 4 שנים נוספות.
שלישית, מר חשב הודה בחקירתו כי אינו יודע להצביע על הקריטריונים הפדגוגיים שלפיהם, לכאורה, בחנה העירייה את התובעת (עמ' 108, ש' 27-29 לפרו'). יתרה מכך: הנתונים שהוצגו בתצהירו של מר חשב הם חלקיים במובן זה שלא הוצגו על ידו נתונים לגבי הישגי התלמידים בשנים שקדמו לתקופת הפעלת וניהול בתי הספר על ידי התובעת (דהיינו – לפני שנת 2005), או בשנים שלאחר תקופת ההתקשרות עם התובעת (דהיינו, אחרי שנת 2014). אשר על כן, בהעדר קריטריונים ברורים להערכת ההישגים הפדגוגיים, וכן בהעדר תמונה עובדתית מלאה ומדויקת לגבי אי קיום היעדים הפדגוגיים הנדרשים – אין בידי לקבל טענת העירייה בדבר אי שביעות הרצון מתפקודה והישגיה הפדגוגיים של התובעת. משכך, טענת הנתבעת בדבר זכאותה לבטל המערכת ההסכמית עם התובעת עקב אי עמידת התובעת בהישגים הפדגוגיים הנדרשים ע"י העירייה – דינה להידחות.
119. עם זאת, שיקול נוגד מרכזי שיש לשוקלו מתייחס לאינטרס הציבורי שלא לעודד, ולא לאפשר, המשך ביצועו של חוזה פסול. כפי שכבר צוין לעיל, במערכת ההסכמית שבין הצדדים נפלה אי חוקיות דומיננטית ומרכזית. ההסכם, התוספת הראשונה והתוספת השניה – נחתמו ללא עריכת וקיום מכרז כדין. יתרה מזו: חלק מהמסמכים אף נחתם ללא קבלת אישורים וחתימות מהגורמים הנדרשים על פי הדין. האחריות לפגמים מהותיים אלה מוטלת בעיקרה על העירייה, ואין לבית המשפט אלא להביע מורת רוחו מהתנהלותה הבלתי
--- סוף עמוד 32 ---
תקינה. אולם, אין די בקביעת אחריותה זו של העירייה למחדלים אלה כדי ליתן לגיטימציה להתקשרות הבלתי חוקית והפסולה המאפיינת את המקרה הנוכחי. אי-החוקיות המהותית שדבקה במערכת ההסכמית היא דומיננטית ויורדת לשורשה של מערכת הסכמית זו. ההתקשרות שבין הצדדים דנן ללא קיום מכרז רמסה באופן בולט עקרונות חוקיים ומרכזיים הגלומים בבסיס החובה לקיים מכרז על ידי רשות ציבורית כמו עקרון השוויון, שמירה על טוהר המידות, ומניעת משוא פנים. ההתקשרות דנן התעלמה לחלוטין מהצורך לקיים הדרישות הצורניות שנקבעו בחקיקה ובפסיקה שצוטטו לעיל, והתעלמה מחובתה של הרשות (קרי: העירייה) לשמור על כספי הציבור ולפקח על הוצאתם. במובן זה, אי החוקיות המשתקפת מתוך המערכת ההסכמית הינה חמורה ביותר. בנסיבות אלה, הצורך בהרתעה מפני התקשרות חוזית המפרה עקרונות יסוד כאלה גובר על שיקולי הצדק הפרטניים הנוגעים רק לצדדים לאותה התקשרות. במובן זה, בית המשפט לא יעניק לתובעת סעד של אכיפת ההסכם הפסול, ולא יורה על אכיפתה והמשך קיומה של המערכת ההסכמית הפסולה בהתייחס לחיובים שטרם בוצעו על ידי הצדדים.