122. נוכח האמור לעיל מצאתי כי התובעת אינה זכאית לתקורות המבוקשות על ידה, הן באספקלריה של אי אכיפת תביעה לקבלת פיצויי קיום ואכיפת מערכת הסכמית פסולה ובלתי חוקית על העירייה, והן במסגרת תביעתה להשבה של חלק מהוצאותיה העקיפות, לרבות הוצאותיה הנטענות לניהול מטה.
123. נוכח קביעתי זו, איני מוצא לנחוץ להתייחס למחלוקת שנפלה בין המומחה מטעם התובעת, רו"ח זיתוני, לבין המומחה מטעם הנתבעת, רו"ח בן שושן, לגבי אופן חישוב התקורות הנתבעות שכן מצאתי כי התובעת אינה זכאית להחזר תקורות בתקופות בהן לא ניהלה בפועל את בתי הספר לאחר סיום התקשרותה עם העירייה.
ג. האם התובעת זכאית להחזר השקעותיה בבית הספר המקיף ובבית הספר הטכנולוגי?
124. הכלל הקבוע בסעיף 21 בחוק החוזים (חלק כללי) מורה כי יש "להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה" – דהיינו, השבה בעין. עם זאת, בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי כאשר הצדדים לחוזה הפסול אינם מעוניינים בהשבה בעין, אלא בהשבת שווי – יש לכבד את בחירתם (ר' ע"א 759/81 דליה ברש נ' גד ירדני, פ"ד מא(2) 253, 271 (1986)). במקרה הנוכחי, התובעת הגישה חוות דעת מטעם אינג' יקי נחמן ומטעם השמאי דניאל קסלסי בדבר השווי הכספי של השקעותיה השונות בבתי הספר. מכאן, שאף מבלי להידרש לשאלה האם השבה בעין אפשרית בנסיבות העניין – ברי כי הצדדים חלוקים בשאלת זכאותה של התובעת להשבת שווי השקעותיה בבתי הספר, וכן לגבי סכומי ההשבה.
125. יתרה מכך: לקביעה בדבר חובת השבת שווי ההשקעה קיים ביסוס במסמכיה של המערכת ההסכמית שנקשרה בין הצדדים. בסעיף 17 בהסכם צוין כי: "הרשות המקומית מצהירה, כי ידוע לה, שכל השקעה בלעדית של עתיד שאין מקורה במימון הרשות, לרבות השקעתה בציוד, ו/או באמצעים, ו/או בכל השקעה בלעדית אחרת ואף השקעות הקשורות במבנה אך אינן מחוברות אליו, יישארו בבעלותה הבלעדית של עתיד, וזו האחרונה תהיה זכאית לקחתן עמה עם סיום הסכם זה. למקרה חילוקי דעות יוערך שווי הרכוש על ידי שמאי מוסכם, הוא לא יוצא מן המקום ולרשות ניתנת הזדמנות לרוכשו באם תחפוץ בכך" (ההדגשות אינן במקור – ב.א.). עם זאת, בנספח השני שצורף להסכם ונחתם על ידי הצדדים צוין בסעיף 1
--- סוף עמוד 34 ---
כי "סעיף 17 להסכם יימחק מההסכם והוראותיו לא יחייבו את הצדדים", ובסעיף 3 באותו נספח נכתב כי: "בכל מקרה של סתירה בין הוראות נספח זה לבין ההסכם, יחולו הוראות נספח זה". מכאן, עולה כי הצדדים עצמם גילו דעתם, בזמן אמת, לפיה ככל שתידרש השבה ביחס להשקעותיה של התובעת – ניתן יהיה לבצעה באמצעות הערכת השווי הכספי של יתרת ההשקעות אשר יקבע כי התובעת זכאית להשבתן, וזאת – הן מחמת רצונה של העירייה לרוכשן, או בשל חילוקי דעות אחרים שיתגלעו בין הצדדים.