134. מאחר שהתוספת הראשונה נחתמה ביום 12.8.2009, והתובעת הפעילה וניהלה את בית הספר המקיף במשך 4 שנות הלימודים שלאחר מכן (קרי: שנות הלימודים תש"ע, תשע"א, תשע"ב ותשע"ג) הרי שעל פי הוראות סעיף 5 בתוספת הראשונה התובעת אינה זכאית להחזר השווי של השקעות שביצעה בבית הספר המקיף עד ליום חתימת התוספת הראשונה, דהיינו עד ליום 12.8.2009.
135. באשר להשקעות שביצעה התובעת בבית הספר המקיף ובבית הספר הטכנולוגי לאחר מועד חתימתה של התוספת הראשונה – הנני קובע בזאת כי יש לדחות טענת העירייה לפיה בתום שנת הלימודים תשע"ג היא הייתה פטורה מלהחזיר לתובעת שוויין של השקעות אלה. מסקנה זו נלמדת הן מלשון הסעיף, והן מניתוח הנסיבות, כל זאת – כפי שאנמק ואבהיר להלן:
136. ראשית, בסיפא של סעיף 5 בתוספת הראשונה נכתב כי "ככל שההסכם בין הצדדים לא יחודש בטרם חלפו ארבע (4) שנים מהיום, כי אז עתיד תהא זכאית להחזר חלקי בלבד בגין השקעותיה, באופן המגלם ההפחתה בשיעור של 25% בגין כל שנה כאמור בו תפעיל "עתיד" את בית הספר בתקופת ההסכם המוארכת" (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).
לגרסתה של העירייה הסיפא של סעיף 5 מתיישבת עם הרישא, במובן זה שבתום תקופת ההתקשרות המוארכת, נושא התוספת הראשונה, העירייה תהיה פטורה מלהשיב לתובעת את השקעותיה בבתי הספר. אלא שפרשנות זו מייתרת את הסיפא של סעיף 5 שבתוספת הראשונה. אמנם, הרישא של סעיף 5 קובעת את מנגנון ההפחתה לפיו בתום שנת הלימודים תשע"ג העירייה לא תהיה חייבת דבר לתובעת בגין השקעותיה של התובעת במשך 4 שנות ההתקשרות נושא ההסכם. אולם, לא בכדי קובעת הסיפא של סעיף 5 זה כי ככל שתקופת ההתקשרות לא תחודש, התובעת תהא זכאית לקבל מהעירייה החזר חלקי בגין השקעותיה, שכן בסיפא של סעיף 5 גלומה ההנחה לפיה הרישא של סעיף 5 מתייחסת להשקעות של התובעת שנעשו עד ליום חתימת התוספת הראשונה, ואילו הסיפא של סעיף 5 מתייחסת להשקעות שיבוצעו לאחר מועד זה. כך למשל, ככל שהתובעת ביצעה השקעה בבית הספר בשנת הלימודים תשע"ג, ואילו ההתקשרות עמה הופסקה בתום שנת הלימודים תשע"ד – התובעת תהא זכאית לקבל מהעירייה החזר חלקי באופן שיופחת שיעור של 25% משווי
--- סוף עמוד 37 ---
ההשקעות שביצעה בגין כל שנה בה היא ניהלה והפעילה בפועל את בית הספר מאז מועד ביצועה של אותה השקעה רלבנטית.
137. בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי תימוכין לפרשנות זו ניתן למצוא בכך שברישא של סעיף 5 בתוספת הראשונה צוין כי "באופן שבחלוף ארבע (4) שנים מהיום, לא תהא העירייה חייבת לעתיד כל תשלום בגין השקעותיה...", ואילו הסיפא של סעיף 5 אינה מתייחסת למועד חתימת התוספת הראשונה. יוצא איפוא, כי ביחס להשקעות שבוצעו עד למועד חתימת התוספת הראשונה - יחול מנגנון ההפחתה הקובע תקופת הפחתה הנמנית החל מיום חתימתה של התוספת הראשונה. לעומת זאת, ביחס להשקעות שבוצעו לאחר מועד חתימת התוספת הראשונה – הרי שהצדדים עצמם לא מצאו לציין כי תקופת ההפחתה תחול החל ממועד חתימתה על התוספת הראשונה, ובמקרה כזה - ברי כי יש לפחת את ההשקעה בהתייחס לתקופה שחלפה מאז מועד ההשקעה בפועל של כל השקעה והשקעה. כפועל יוצא מניתוח דברים זה מתחייבת המסקנה לפיה יש לדחות טענת העיריה לפיה ראוי להפחית במלואה את שוויה של כל השקעה שבוצעה על ידי התובעת לאחר חתימת התוספת הראשונה מאחר שחלפו 4 שנים ממועד חתימת התוספת הראשונה, וזאת – גם אם אותה השקעה לא עמדה לשימושה של התובעת לפחות במשך 4 שנים.