שנית, גם בהקשר זה מדובר בחובה המוטלת על העירייה, ואין לראות בהפרת חובה זו ע"י העירייה משום נימוק המצדיק התחמקות של העירייה ממילוי חובותיה כלפי התובעת על פי ההסכמים.
26. התובעת מוסיפה וטוענת כי טענת אי-החוקיות הנטענת ע"י העירייה הינה בגדר ניסיון מצידה של העירייה להתחמק מקיום התחייבויות שנטלה על עצמה. התובעת מפנה לפסיקות שונות של בתי המשפט שעסקו בעניינה של העירייה, בגדרן נדחו טענות העירייה לגבי אי חוקיות שדבקה בהסכמים שונים עליהם חתמה בשל העדר קיום מכרז והעדר אישורים וחתימות מאת הגורמים המוסמכים.
--- סוף עמוד 8 ---
27. באשר לטעמים הקונקרטיים שהועלו על ידי העירייה במסגרת ההליך דנן בסוגיית ביטול ההסכמים טוענת התובעת כי מדובר בנימוקים נטולי בסיס, שאינם נתמכים בראיות או בלשון ונוסח ההסכמים עצמם.
ראשית, טוענת התובעת כי העירייה לא הוכיחה התקיימות אף אחד מהטעמים המפורטים בסעיף 37 בהסכם המונה "רשימה סגורה" של מקרים אשר בהתקיימותם מוקנית לעירייה הזכות לבטל את ההסכמים שכרתה עם התובעת.
שנית, סעיף 19.6 בהסכם, אשר עליו מבססת העירייה את טענותיה בדבר בטלות ההסכמים, אינו מקנה לעירייה זכות לבטל את ההתקשרות עם התובעת אלא קובע כי אם התובעת תפעיל את בית הספר המקיף במשך 10 שנים – לא תהא עוד חבות לעירייה להשיב לתובעת את השקעותיה בשני בתי הספר. יתרה מזו: ההסכם לגבי בית הספר המקיף נחתם ביום 30.5.2005. העירייה הביאה לסיום ההתקשרות עם התובעת בקשר לבית הספר הטכנולוגי בחודש אפריל 2012, ואילו באשר לבית הספר המקיף – ביום 23.12.2013. משכך, ממילא טרם חלפו 10 שנים, ועל כן אין כל תחולה לסעיף 19.6 במקרה זה.
28. באשר לטענת הנתבעת לפיה בהתאם לקבוע בסעיף 6 בתוספת הראשונה היא הודיעה לתובעת על סיום ההתקשרות עמה בקשר לבית הספר המקיף עוד לפני המועד שנדרש לכך עפ"י ההסכם - טוענת התובעת כי מדובר בטענה נטולת תום לב. לטענת התובעת, ברי כי בלשון סעיף 6 שבתוספת הראשונה נפלה טעות סופר, במובן זה שנכתב בטעות כי על העירייה להודיע על הפסקת ההתקשרות במהלך שנת הלימודים "תשע"ד" במקום "תשע"ג".
נימוקיה של התובעת לכך הם אלה:
ראשית, אין כל היגיון, הן ברמת ההתקשרות שבין הצדדים, והן כלפי התלמידים בבית הספר המקיף, כי ההודעה על אי חידוש ההתקשרות בין הצדדים תינתן באמצע שנת הלימודים שלאחר סיום תקופת ההתקשרות (שהרי תקופת ההתקשרות על פי התוספת הראשונה מסתיימת בשנת הלימודים תשע"ג).