פסקי דין

עא 1206/16 חברת יהלומי סמואל – רוזנבאום (1992) בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה - חלק 11

09 אוקטובר 2018
הדפסה

36. המדינה טענה במסגרת כתב התביעה כי "בחלוף השנים, ערכה התובעת פרויקט איתור חברות בקרן השיווק. במסגרת הפרויקט נודע לתובעת, אך לאחרונה, כי קיימת חברה בשם כמעט זהה לשמה של חברה א'", ובמסגרת תצהיר העדות הראשית של ארבל לוין, האחראי על קרן השיווק, נכתב כי פרויקט האיתור החל בשנת 2011 (עמ' 5 לתצהירו). על בסיס טענות אלה קבע בית המשפט המחוזי כי למדינה נודע על התרמית בשנת 2010 לכל המוקדם. אולם, קביעה זו אינה נתמכת בחומר הראיות. כך, במסגרת חקירתו הנגדית נשאל מר לוין באשר למועד בו נודע למדינה על קיומה של חברה ב':

"ת: אני לא יודע, בסביבות 2010 נדמה לי. אני לא זוכר.
ש: לא לפני 2010?
ת: אציין כי ספציפית על החברה הנדונה איני יודע. מ-2007 התחלנו לבצע בדיקות עומק על חברות שלא דיווחו לקרן ואתם אחת החברות. אני לא יודע אם הגיעו אל הנתבעת ב-2007. יש אלפי חברות...
ש: מתי נודע לכם כי העבירה פעילות? (חברה א' – ד.מ.)
ת: לאחר שקראו את הכתבה, איני יודע באיזה שנה – זה היה באזור 2010. בדקו את החברה ואת החברות האחרות וראו כי אכן יש חוב...
ש: מי ראה?
ת: אותם אנשים, לדעתי זה בא ממחלקת גבייה, העלו את הנושא, אני לא הייתי אז. אני יודע שכך קרו הדברים. מה שראו בעיתון עורר אותם והם בדקו וכן מצאו כי יש חברה נוספת שהוקמה על אותו שם, באותו מקום. אני לא יכול להעיד בדיוק על השנה שבה גילו את זה" (ההדגשות הוספו – ד.מ.)

הנה כי כן, מר לוין העיד כי אין לו כל ידיעה בנוגע למועד גילוי דבר קיומה של חברה ב'. מלבד תצהירו של לוין, לא הגישה המדינה כל ראיה נוספת המצביעה על המועד בו נודע לה בפועל דבר קיומה של חברה ב'. יצוין, כי המדינה טענה כי עובר להקמת יחידת הפיקוח לא יכלה לדעת על דבר התרמית. אולם, גם כאן, לא הביאה המדינה כל ראיות או מסמכים המעידים על מועד הקמת יחידת הפיקוח. אדרבה, במסגרת הסיכומים המשלימים שהוגשו במסגרת הערעורים נטען כי "מהעדויות עלה כי רק בעקבות הקמתו של מנגנון איתור ובקרה של הקרן בשנת 2006-2005, שבדק באופן אקטיבי חברות שקיבלו מענקים, התגלה מעשה התרמית ... מנגנון האיתור ערך אלפי בדיקות של חברות והגיע לגילוי בנוגע לחברות הנדונות לכל המוקדם בשנת 2010" (פסקה 41 לסיכומים המשלימים מטעם המדינה; ההדגשה הוספה – ד.מ.). עולה, אם כך, כי המדינה אף אינה מסוגלת להצביע על השנה בה הוקמה יחידת הפיקוח האמורה, לא כל שכן על מועד מדויק. פשיטא כי אף במקרה של תרמית או אונאה, נדרש מירוץ ההתיישנות להתחיל במועד כלשהו. משעה שלא עמדה המדינה בנטל ההוכחה המוטל עליה, אין מקום להחיל את החריג הקבוע בסעיף 7 לחוק ההתיישנות ולכן הוגשה התביעה בתום תקופת ההתיישנות.

עמוד הקודם1...1011
12...33עמוד הבא