אם כן, מירוץ ההתיישנות החל כבר בשנת 2001, השנה הראשונה בה חלה על המערערים חובה לדווח על ייצוא בהיקף שעלה על סכום הבסיס, והתביעה הוגשה רק בשנת 2012. לכאורה אפוא תביעת המדינה התיישנה במלואה. אולם, לעמדתי, התביעה לא התיישנה כולה.
38. רובה ולא כולה, על שום מה? התרמית שביצעו המערערים הייתה למעשה אירוע עוולתי מתמשך אשר יצר עילות תביעה מתחדשות, ולא מעשה עוולתי נקודתי שאירע בשנת 2001, עת נמנעו המערערים מלדווח על הכנסות חברה ב' בפעם הראשונה. לסיווג זה חשיבות לעניין דין ההתיישנות החל בענייננו. על פי ההלכה הפסוקה, כאשר האירוע העוולתי, הכולל מרכיב נזק, הוא אירוע מתמשך המוליד עילות תביעה בזו אחר זו, כל עוד נמשכת הפגיעה, אין התובענה חסומה, ככל שעניינה עילות תביעה שמצויות מבחינת מועד היווצרותן בתוך תחומי תקופת ההתיישנות, אף אם מעשי העוולה הראשונים התיישנו זה מכבר (ראו: ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד סב(4) 525 (2008); ע"א 35/71 חב' ישראל אוסטרליה להשקעות נ' מושב בני דרור, פ"ד כז(1) 225 (1972); ע"א 590/67 קלינמן נ' ד"ר מירון חרושת כימית בע"מ, פ"ד כב(2) 929 (1968); חבקין, עמ' 305-302)). ובלשון אחר, באשר לעילות תביעה שנוצרו בשבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה – לא תחול התיישנות, ואילו לגבי נזק שנגרם לפני כן – תתיישן התביעה. בענייננו, עילת התובענה היא מעשה תרמית, שתחילתו אמנם במועד בו נמנעו המערערים מלדווח על הכנסותיה של חברה ב' בפעם הראשונה, שנת 2001, אך היא התחדשה משנה לשנה והולידה עילות תביעה חדשות עד לשנת 2005. בשנה זו, על פי תביעת המדינה, סכום התמלוגים היה צריך להיות משולם במלואו. לפיכך, החל משנה זו לא נגרם עוד נזק נוסף למדינה. התביעה הוגשה ביום 14.3.2012 ולכן אפוא, כל נזק שנגרם לפני יום 14.3.2005, היינו שבע שנים לפני מועד הגשת התביעה, התיישן. לא כן לגבי נזק שנגרם לאחר מועד זה.
39. ואכן בכל הנוגע לשנת 2005, על פי הוראת סעיף ה.4.א לחוזר המנכ"ל, נדרשו המערערים ליתן דו"ח מסכם מפורט על אודות ביצוע הפעולות הכלולות בתכנית השיווק שאושרה והשיפור שחל בייצוא עקב יישומה, וזאת תוך שישה חודשים מתום כל שנה במרוצת התכנית, היינו עד ליום 1.6 בכל שנה. כמו כן, סעיף ז' לחוזר המנכ"ל, העוסק בתשלום תמלוגים, קובע כי התמלוגים ישולמו ב-1.4 בכל שנה שלאחר סיום שנת התכנית השנייה. אין ספק, אם כן, כי בשנת 2005 התגבשה עוולת התרמית לכל המוקדם בתחילת חודש אפריל של אותה שנה, היינו לאחר תאריך ה-14.3.2005 וממילא עילת התביעה שהתגבשה למדינה בשנת 2005, טרם התיישנה. סכום התמלוגים אותו היו צריכים המערערים להעביר למדינה בשנה זו עמד על סך של 89,658 דולרים, כפי שפורט בסעיף 25 לכתב התביעה ולא הוכחש על-ידי המערערים. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה לדולר במועד הגשת התביעה ובצירוף ריבית כנקוב בכתב התביעה עמד על סך של 398,921 ש"ח נכון ליום הגשתה. על כן, יש להפחית את חיובם של המערערים בפסק הדין ולהעמידו על סכום זה.