הוא הדין ביחס לראיות שהציגו המערערים בניסיון להוכיח כי המדינה ידעה בזמן אמת "הן על תחילת פעילותה של [חברה ב'] ביהלומים והן על הפסקת פעילותה של [חברה א']" (פסקאות 20-24 לסיכומי חברות ב' וג' [המערערות בע"א 1693/16]; פסקה 15 לסיכומי רוזנבאום וסמואל [המערערים בע"א 1713/16]). גם בהנחה שהמערערים הביאו התפתחויות אלה לידיעת קרן השיווק, אין בכך כדי לשלול את תחולת חריג התרמית, שהרי הדיווח החלקי – שלא נטען כי הכיל עדכון אודות אופייה הזהה של פעילות החברות (עניין שהמערערים מתכחשים לו גם היום) – לא חשף את התרמית. אדרבה, במידה רבה הוא מהווה מרכיב מרכזי שלה, שהרי בליבת התרמית ניצב ניסיונם של המערערים ליצור מצג שווא שיוביל את המדינה למסקנה כי פעילותה של חברה א' הופסקה, וימנע ממנה לעקוב אחר הכנסות חברה ב'.
5. למרות מורכבות זו, אני מצטרף, כאמור, למסקנת חבריי כי התביעה שהוגשה בחודש מרץ 2012 התיישנה בכל הקשור לתשלום תגמולי 2001-2004. כפי שניתח בהרחבה חברי, השופט ד' מינץ, המדינה הציגה גרסאות סותרות לגבי המועד בו נודעו, או יכלו להיוודע, לה עובדות התרמית. זאת ועוד, במהלך הדיונים בפני בית המשפט קמא התברר כי העד היחיד שנדרש מטעמה לסוגיה – אדם שנכנס לתפקידו כאחראי על קרן השיווק רק לאחר מעשה – אינו מתיימר כלל לדעת מתי אירע הגילוי בפועל. מאחר ונטל הוכחת חריג התרמית מוטל על כתפי המדינה הטוענת לקיומו (ע"א 523/12 אסמאעיל נ' לשכת הסדר המקרקעין, [פורסם בנבו] פסקה 6 (15.1.2014)), אין די בכך שהמערערים לא הוכיחו באופן פוזיטיבי ידיעה מוקדמת. אדרבה, על המדינה להוכיח כי העובדות הרלוונטיות הגיעו לידיעתה לאחר המועד הקובע, 14.3.2005 – אלא שריבוי הגרסאות ומיעוט ההוכחות מלמדים כי הנטל לא הורם.
6. אף על פי כן, מן הטעמים שפורטו בבהירות בפסקה 39 לחוות דעתי חברי, מקובל עלי כי עילת התביעה בגין תמלוגי שנת 2005 התגבשה רק בשלב מאוחר יותר, ולא התיישנה.
אמנם, חיובה של חברה ג' בתמלוגים אלה מעורר קושי, שהרי אין מחלוקת כי היא החלה לפעול בתחום היהלומים – וליתר דיוק, קלטה את פעילות חברה ב' בתחום – רק בשנת 2006. כלומר, התרמית שמנעה מן המדינה לקבל את תמלוגי שנת 2005 (בגין הכנסות שנת 2004) בוצעה עובר להקמת חברה ג', שלא יכולה הייתה להיות מעורבת בה. יתר על כן, נוכח המועדים שבהם התגבשה עילת התביעה ביחס לתמלוגים אלה – 1.4.2005 או 1.6.2005, כמפורט בפסקה 39 לחוות דעת חברי – לא ניתן להטיל על חברה ג' אחריות לפעולותיהם של רוזנבאום וסמואל ביחס לתמלוגי שנת 2005. זאת, מאחר וחברה ג' נרשמה רק ביום 30.8.2005 (כפי שמעיד דו"ח רשם החברות, המצורף כמוצג י"ד לתיק מוצגי המדינה), ואינה נושאת באחריות לעוולות שביצעו רוזנבאום וסמואל בטרם הוקמה, ובטרם הפכו לנושאי משרה בה. למרות זאת, כפי שיובהר להלן, סבורני כי הוכחה בענייננו עילה להרמת מסך ההתאגדות החוצץ בין החברות השונות לבין עצמן ובינן לבין בעלי מניותיהן – ומשכך, אין מניעה לחייב גם את חברה ג' בתמלוגי שנת 2005 (ראו והשוו פסקאות 33 ו-41 לחוות דעת חברי; פסקה 10 לחוות דעת חברתי; ופסקה 13 להלן).