30. טענות המערערים בהקשר זה, אשר התבססו על תצהירי העדים מטעמם בלבד, היו כי מר בייטנר, אשר היה בעל השליטה בחברה א' כאמור, החליט על סגירת החברה בשנת 1999 בשל ההפסדים הכבדים שנגרמו לה בעקבות משבר בשוק היהלומים. רוזנבאום טען במסגרת תצהירו כי הוא וסמואל החליטו לפתוח חברה חדשה בתחום היהלומים, אשר תעסוק בתחום עיסוק שונה מתחום עיסוקה של חברה א'. בקצירת האומר, בעוד חברה א' עסקה בשיווק יהלומים מסוג "טייפר", חברה ב' עסקה, לדברי רוזנבאום, במכירת יהלומים לשוק הוייטנאמי בארצות הברית, אשר העדיף אבנים קטנות בעלות קוטר גבוה. הבדלים נוספים בין החברות, לשיטת רוזנבאום, היו כי חברה ב' ביצעה שיווק ישיר דרך האינטרנט, פיתחה שוק חדש באוסטרליה, עסקה בתיקון פגמים באבנים וביצעה מכירות לשוק המקומי בישראל. כמו כן, בניגוד לחברה א', אשר פנתה בעיקר לקמעונאים, פנתה חברה ב' ללקוחות גדולים. אופי פעילות זה גם מסביר, לטענתו, את היקפי הייצוא הגדולים של חברה ב' בשנת פעילותה הראשונה. ברם, המערערים לא הציגו מסמכים כלשהם התומכים בטענותיהם, בנימוק כי בחלוף הזמן (האירועים מושא התביעה התרחשו בשנת 1999 והתביעה הוגשה בשנת 2012 ושתי החברות הפסיקו את פעילותן לכל המאוחר בשנת 2006) אין בידיהם מסמכים הנוגעים לפעילות מי מהחברות.
31. בטענות אלה אין די כדי לסתור את הראיות שהציגה המדינה לפיהן חברה ב' הייתה המשך ישיר של חברה א'. אכן, רב הנסתר על הגלוי באשר לפעילות החברות. אולם במצב דברים זה, יכלו המערערים לפוגג בנקל את מסך הערפל שאפף את פעילות החברות. כך, לדוגמא, הצגת מסמכים המצביעים כי לקוחות או ספקי חברה ב' היו שונים מאלו עימם עבדה חברה א' או מסמכים המוכיחים כי תחום הפעילות של החברות היה שונה, אף בתוך ענף ייצוא היהלומים, הייתה מספיקה כדי להפריך את טענת המדינה. ברם, המערערים ביכרו שלא להביא כל ראיות להוכחת טענותיהם ונתלו בחלוף הזמן ובנזק הראייתי שנגרם להם. כידוע, "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (בבלי, סנהדרין ו, ע"ב), ובענייננו התמונה המצטיירת היא של פעילות נמשכת בתחום היהלומים של סמואל ורוזנבאום, ללא חשיבות לאופן ההתאגדות. כך, גם על פי עדויותיהם, פעלו סמואל ורוזנבאום בעסקי היהלומים משנת 1986, כאשר החלו לפעול במסגרת שותפות. לאחר מכן, בשנת 1992 התאגדה השותפות כחברה א' ובשנת 1995 הצטרף בייטנר כמשקיע. בשנת 1999 החליט בייטנר להפסיק את השקעתו בחברה א' ובמקביל פתחו השניים את חברה ב'. באופן דומה, בשנת 2005 נסגרה חברה ב' והוקמה חברה ג'. הנה כי כן, פעילותם של סמואל ורוזנבאום לבשה צורות שונות במהלך השנים, אך לא ניכר כי חלו שינויים באופייה. בנסיבות אלה הוטל על כתפיהם של סמואל ורוזנבאום לספק הסבר מניח את הדעת להחלטתם בשנת 1999 לפתוח חברה חדשה בעלת שם דומה עד זהה, בעלת מאפיינים זהים, וזאת במקום להמשיך את הפעילות העסקית שלהם במסגרת חברה א'. ברם, הם לא עמדו בנטל זה ולוּ במקצת.