תמורת עבודה בשעות נוספות
9. לטענת התובעת, בשבעת החודשים הראשונים לעבודתה, עבדה במספר הזדמנויות בשעות נוספות ולא קיבלה תמורה בעדן. התובעת הציגה תדפיס של שעון נוכחות (נספח א' לתצהירה) וממנו עולה כי מעת לעת התובעת עבדה גם בשעות נוספות.
לטענת הנתבעת, התובעת לא עבדה בשעות נוספות וגם לא התבקשה לעבוד בשעות נוספות ועל כן יש לדחות את התביעה ברכיב זה. הנתבעת הוסיפה בסיכומיה וטענה כי אין לקבל את הרישומים, שאינם מתיישבים עם הנתונים שבתלושי השכר.
10. רק חלק קטן מחקירתם הנגדית של העדים הוקדש לשאלה מה היו שעות עבודתה של התובעת. התובע העידה בעניין זה ששאואר הוא זה שקבע את שעות העבודה וכי אם הציעה להישאר מעבר לשעה ארבע, לא התנגד (עמוד 4, שורות 31 -34 ר' גם תשובתה בעמוד 6, שורות 2 -3). שאואר כלל לא נשאל בעניין זה, במסגרתו חקירתו הנגדית.
11. הנתבעת טענה בסיכומיה שאין לקבל את רישומי שעות העבודה, שאינם מתיישבים לטענתה עם הנתונים שבתלושי השכר של התובעת. מבחינת הנתונים עולה כי אין מדובר באי התאמות המעידות על חוסר מהימנות בראיות התובעת. כך למשל, אם בתלוש המשכורת לחודש אפריל 14' צוין שהתובעת ניצלה רק יום חופשה אחד, בעוד שברישומי הנוכחות נרשמו שני ימי חופשה, יתכן שמדובר בטעות. מכל מקום, בהעדר התייחסות של מי מהעדים לעניין זה, אין לזקוף עניין זה דווקא לחובת התובעת. בדומה, העובדה שעל פי רישומי הנוכחות, היו ימים בהם התובעת לא השלימה יום עבודה מלא (לרבות ערבי חג), ולמרות זאת היעדרויות אלה אינן מצויינות (או מנוכות) בתלושי השכר, אינה בהכרח מביאה למסקנה כי הרישומים שהתובעת הציגה אינם נכונים. יתכן הסבר אחר לעניין, למשל שהנתבעת בחרה לא לנכות משכרה של התובעת היעדרויות קצרות, שנובעות מאי השלמת המשרה שהתובעת עבדה (איחורים או יציאה מוקדמת מהעבודה). גם עניין זה לא הובהר בחקירותיהם הנגדיות של העדים ועל כן אין סיבה לזקוף עניין זה דווקא לחובת התובעת.
12. לאמור לעיל יש להוסיף כי אין כל ראיה שתתמוך בגרסת הנתבעת, לפיה נאסר על התובעת לעבוד בשעות נוספות.
13. בנסיבות אלה, ובהעדר ראיות לסתור את הראיות שהוצגו מטעם התובעת ובהתחשב בכך שהנתבעת לא הצביעה על טעות בחישובי התובעת, התביעה ברכיב זה מתקבלת ועל הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, בסך 2,473 ₪.
נסיבות פיטורי התובעת – פיצויים בגין אי עריכת שימוע
14. לפי גרסת התובעת, היא פוטרה ביום 24.11.15, לאחר שננזפה על ידי שאואר שהלכה הביתה 8 דקות לפני סוף יום העבודה. הדברים נאמרו לתובעת בשיחת טלפון, אליה הגיבה במסרון שבו דרשה לערוך לה שימוע ושהנתבעת תתן בידיה מכתב פיטורים. למחרת היום, ניתן לה מכתב פיטורים הנושא את התאריך 8.11.15 (סעיפים 10-11 לתצהיר התובעת ולסיכומיה).
על יסוד זה, נטען שלא נערך לתובעת שימוע לפני פיטוריה ונתבעו פיצויים בסכום של מעל 44,000 ₪, לפי שוויין של ארבע משכורות של התובעת.
15. לפי גרסת הנתבעת, התובעת ביצעה את תפקידה באופן לקוי ורשלני וגם היו לה בעיות של יחסי אנוש. עוד נטען שבחודשים האחרונים לעבודתה, היא הוזמנה למעלה מעשר פעמים לשיחה עם שאואר, בנושא תפקוד לקוי זה וניתנו לה הזדמנויות חוזרות ונשנות לשפר את דרכיה, שאם לא כן תפוטר. בתגובה לכך, התובעת מסרה ש"אם לנתבעת לא מתאים, מנהל הנתבעת יכול לפטר אותה". כלומר, התובעת ידעה שנשקלת האפשרות לפטרה, ניתנו לה הזדמנויות רבות להתייחס לטענות כלפיה וחרף זאת התובעת השיבה שלא מן העניין, התריסה ולא שינתה את דרכיה (סעיף 11 לסיכומי הנתבעת).
הנתבעת הכחישה את גרסת התובעת לגבי פיטוריה וגרסתה היא שהתובעת פוטרה ביום 8.11.15, לאחר ויכוח בעניין מקצועי עם שאואר, שבו התובעת אמרה בהתרסה ש"אין לה מה לומר ואין עוד על מה לדבר מבחינתה, ואם זה לא מתאים לנתבעת אז שיפטר אותה ויתן לה מכתב פיטורים בזה הרגע". התובעת, שהיתה המזכירה בנתבעת, התבקשה להדפיס את מכתב הפיטורים שלה, אך סירבה. בסופו של דבר, עובד אחר בנתבעת, מר ניסים כהן, הוא שהדפיס את המכתב שנמסר לתובעת ביום 25.11.15.