פסק דין
1. התובעת עבדה אצל הנתבעת כמזכירה/ פקידה, במשך מעט פחות משנתיים, עד שפוטרה.
בתובענה זו נתבעו ארבעה רכיבים עיקריים: הפרשי פיצויי פיטורים, תמורת עבודה בשעות נוספות, פיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה ופיצויים בגין אי קיום חובת השימוע.
2. רקע עובדתי:
א. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת ביום 28.1.2014, במשרה מלאה, מהשעה 8:00 עד 17:00, במשכורת חודשית של 8,000 ₪.
ב. החל מחודש אוגוסט 2014, התובעת עברה לעבוד בחצי משרה (עד השעה 13:00), תמורת משכורת חודשית של 6,000 ₪.
ג. התובעת תיארה בתצהירה שלא היתה שבעת רצון מתנאי עבודתה ומהיחס לו זכתה מהנתבעת, ועל כן בחודש מאי 2015 התובעת מסרה בידי מנהל הנתבעת, מר מיכאל שאואר (להלן – שאואר), מכתב התפטרות (נספח ב' לתצהיר התובעת).
ד. בסופו של דבר, התובעת לא התפטרה והמשיכה לעבוד בנתבעת, כאשר מחודש יולי 2015 עבדה בהיקף משרה מלאה (8:00 עד 17:45), תוך שמשכורתה הועלתה ל – 9,500 ₪ נטו, שהם 11,008 ₪ ברוטו.
ה. הצדדים חלוקים בשאלה מתי הודע לתובעת על פיטוריה, אך אין חולק שביום 24.11.15 נמסר לידיה מכתב פיטורים שנושא את התאריך 8.11.15 (נספח ה' לתצהיר התובעת).
בפועל, יחסי העבודה בין הצדדים נותקו ביום 25.12.15, היינו חודש לאחר מתן המכתב לתובעת. כך ציין שאואר בכתב על גבי מכתב הפיטורים.
ו. אין חולק ששולמו לתובעת 14,182 ₪ כפיצויי פיטורים ואף לשיטת הנתבעת, עומד לזכותה הפרש מסויים. הצדדים חלוקים בשאלה מהו גובה הפרשי פיצויי הפיטורים. לטענת הנתבעת, הסכום עומד על 1,076 ₪ ואילו לשיטת התובעת – 2,432 ₪.
בסעיפים הבאים יידון כל אחד מרכיבי התביעה.
הפרשי פיצויי פיטורים
3. התובעת נסמכת בעניין זה על טופס 161 שניתן לה (נספח ז' לתצהיר התובעת) ומעבר לכך לא פירטה את התביעה ברכיב זה.
לעומת זאת, הנתבעת ערכה חישוב של פיצויי הפיטורים בהתאם להיקפי המשרה ומשכורתה המשתנה של התובעת ולפי חישוב זה, התובעת אכן זכאית להפרשי פיצויי פיטורים, בסכום נמוך מזה שנתבע.
4. על פי הדין, חישוב פיצויי הפיטורים נעשה על פי המשכורת האחרונה, בהתאם לשינויים בהיקף המשרה (תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיטורים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד – 1964; ע"ע (ארצי) 2333-09-16 סלים – אדיר הבירה בע"מ, [פורסם בנבו], 8.2.18; ע"ע (ארצי) 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ - ADHENOM BERH TEAMI, [פורסם בנבו], 4.6.17).
בהתאם, התובעת היתה זכאית לפיצויי פיטורים בסך 17,425 ש"ח, על פי החישוב הבא:
11,925 ₪ בגין 13 חודשים בהם התובעת עבדה במשרה מלאה במשכורת אחרונה בסך 11,008 ₪ ועוד 5,500 ₪ בגין 11 חודשים בהם עבדה במשרה חלקית, תמורת משכורת של 6,000 ₪.
מאחר שעל פי טופס 161, הנתבעת הפרישה לקופ"ג על חשבון פיצויי פיטורים 14,182 ₪, ובהתאם לכלל לפיו אין לפסוק לזכות התובע יותר מכפי תביעתו, הרי שהתובעת שדין התביעה ברכיב זה להתקבל.
על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי פיצוי פיטורים בסך 2,432 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2016 ועד התשלום בפועל.
הודעה בכתב על תנאי עבודה
5. לפי הקבוע בסעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002 (להלן – חוק הודעה לעובד), מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר מ – 30 ימים מיום שהעובד החל לעבוד אצלו, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד.
בסעיף 2(ד) לחוק נקבע כי אם המעסיק מסר לעובד הסכם עבודה בכתב, שכלל את כל הנושאים הנדרשים בחוק ובמועדים הקבועים בו, יהיה בכך משום מילוי חובתו של המעסיק על פי החוק.
6. לטענת התובעת, לא קיבלה כלל הודעה בכתב על תנאי עבודתה.
לטענת הנתבעת (סעיף 4.4 לתצהיר שאואר), התובעת קיבלה מידי שאואר הודעה בכתב על תנאי העבודה והנתבעת לא שמרה עותק הימנה.
7. לא הוצגה הודעה על תנאי עבודה שנמסרה לתובעת או נוסח אחר שהנתבעת נוהגת למסור לעובדיה. בנוסף, על פי עדותו של שאואר (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 15-17), התובעת היא שהעלתה את תנאי עבודתה בכתב, הנתבעת לא מסרה לתובעת הודעה בכתב, כפי שהיתה אמורה ליתן, אלא הפנתה את התובעת "לעשות לעצמה את החוזה מול עורכת הדין", ו"חתימה סופית לא היתה".
גם מחקירתה הנגדית של התובעת עולה כי הנתבעת העבירה לתובעת נוסח חוזה עבודה.
עדותה של התובעת בעניין זה היתה מתחמקת ובלתי משכנעת (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 31 עד עמוד 4, שורה 17). התובעת אישרה שעו"ד מטעם הנתבעת שלחה לנתבעת נוסח חוזי עבודה לעובדי הנתבעת. התובעת גם אישרה שבין חוזי העבודה שנשלחו לנתבעת, היה גם חוזה עבודה למזכירה וכי היא היתה מזכירה יחידה בנתבעת. למרות זאת, התובעת עמדה על כך שחוזה העבודה למזכירה, שנשלח לתיבת הדוא"ל של הנתבעת, אשר שימשה הן את התובעת והן את שאואר, לא כוון אליה ו"מעולם זה לא עבר דרכי". מדובר בסתירה בגרסת התובעת, שלא ניתן לה כל הסבר ונוכח ההתרשמות הכללית מעדות התובעת, המסקנה היא שאין לקבל את גרסתה לפיה לא קיבלה מהנתבעת חוזה עבודה.
8. מן המתואר לעיל עולה כי הנתבעת אכן לא פעלה על פי הוראות חוק הודעה לעובד ולא מסרה בידי התובעת הודעה בכתב על תנאי עבודה. לעניין זה, אין לראות ברישום של העובד את התנאים שהמעסיק מסר לו, כעמידה בהוראות החוק. מאידך גיסא, אם המעסיק מסר חוזה עבודה בכתב, יש בכך למלא את דרישות חוק הודעה לעובד. בעניין זה, מהעדויות עולה כי התובעת אכן קיבלה טיוטת חוזה, וכפי ששאואר העיד – בסופו של יום, החוזה לא נחתם (הנסיבות שהביאו לאי חתימת החוזה לא הובהרו דיין בעדויות שנשמעו). כלומר, גם אם הנתבעת הפרה את הוראות החוק, ולא פעלה ככתבן וכלשונן, בנסיבות אלה אין לראות בה כמעסיק המפר ביודעין את חוק הודעה לעובד. בנוסף, יש לשקול את העובדה כי תנאי העבודה לא היו שנויים במחלוקת וגם במסגרת הליך זה, לא היתה מחלוקת בין הצדדים בנושאים שהחוק קובע שיש לפרט בהודעה.
בשקלול כל אלה, בשים לב שברכיב זה נתבע פיצוי בסך 5,000 ₪ (סעיף 17 לסיכומי התובעת), על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד, בסך 3,000 ₪.
תמורת עבודה בשעות נוספות
9. לטענת התובעת, בשבעת החודשים הראשונים לעבודתה, עבדה במספר הזדמנויות בשעות נוספות ולא קיבלה תמורה בעדן. התובעת הציגה תדפיס של שעון נוכחות (נספח א' לתצהירה) וממנו עולה כי מעת לעת התובעת עבדה גם בשעות נוספות.
לטענת הנתבעת, התובעת לא עבדה בשעות נוספות וגם לא התבקשה לעבוד בשעות נוספות ועל כן יש לדחות את התביעה ברכיב זה. הנתבעת הוסיפה בסיכומיה וטענה כי אין לקבל את הרישומים, שאינם מתיישבים עם הנתונים שבתלושי השכר.
10. רק חלק קטן מחקירתם הנגדית של העדים הוקדש לשאלה מה היו שעות עבודתה של התובעת. התובע העידה בעניין זה ששאואר הוא זה שקבע את שעות העבודה וכי אם הציעה להישאר מעבר לשעה ארבע, לא התנגד (עמוד 4, שורות 31 -34 ר' גם תשובתה בעמוד 6, שורות 2 -3). שאואר כלל לא נשאל בעניין זה, במסגרתו חקירתו הנגדית.
11. הנתבעת טענה בסיכומיה שאין לקבל את רישומי שעות העבודה, שאינם מתיישבים לטענתה עם הנתונים שבתלושי השכר של התובעת. מבחינת הנתונים עולה כי אין מדובר באי התאמות המעידות על חוסר מהימנות בראיות התובעת. כך למשל, אם בתלוש המשכורת לחודש אפריל 14' צוין שהתובעת ניצלה רק יום חופשה אחד, בעוד שברישומי הנוכחות נרשמו שני ימי חופשה, יתכן שמדובר בטעות. מכל מקום, בהעדר התייחסות של מי מהעדים לעניין זה, אין לזקוף עניין זה דווקא לחובת התובעת. בדומה, העובדה שעל פי רישומי הנוכחות, היו ימים בהם התובעת לא השלימה יום עבודה מלא (לרבות ערבי חג), ולמרות זאת היעדרויות אלה אינן מצויינות (או מנוכות) בתלושי השכר, אינה בהכרח מביאה למסקנה כי הרישומים שהתובעת הציגה אינם נכונים. יתכן הסבר אחר לעניין, למשל שהנתבעת בחרה לא לנכות משכרה של התובעת היעדרויות קצרות, שנובעות מאי השלמת המשרה שהתובעת עבדה (איחורים או יציאה מוקדמת מהעבודה). גם עניין זה לא הובהר בחקירותיהם הנגדיות של העדים ועל כן אין סיבה לזקוף עניין זה דווקא לחובת התובעת.
12. לאמור לעיל יש להוסיף כי אין כל ראיה שתתמוך בגרסת הנתבעת, לפיה נאסר על התובעת לעבוד בשעות נוספות.
13. בנסיבות אלה, ובהעדר ראיות לסתור את הראיות שהוצגו מטעם התובעת ובהתחשב בכך שהנתבעת לא הצביעה על טעות בחישובי התובעת, התביעה ברכיב זה מתקבלת ועל הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, בסך 2,473 ₪.
נסיבות פיטורי התובעת – פיצויים בגין אי עריכת שימוע
14. לפי גרסת התובעת, היא פוטרה ביום 24.11.15, לאחר שננזפה על ידי שאואר שהלכה הביתה 8 דקות לפני סוף יום העבודה. הדברים נאמרו לתובעת בשיחת טלפון, אליה הגיבה במסרון שבו דרשה לערוך לה שימוע ושהנתבעת תתן בידיה מכתב פיטורים. למחרת היום, ניתן לה מכתב פיטורים הנושא את התאריך 8.11.15 (סעיפים 10-11 לתצהיר התובעת ולסיכומיה).
על יסוד זה, נטען שלא נערך לתובעת שימוע לפני פיטוריה ונתבעו פיצויים בסכום של מעל 44,000 ₪, לפי שוויין של ארבע משכורות של התובעת.
15. לפי גרסת הנתבעת, התובעת ביצעה את תפקידה באופן לקוי ורשלני וגם היו לה בעיות של יחסי אנוש. עוד נטען שבחודשים האחרונים לעבודתה, היא הוזמנה למעלה מעשר פעמים לשיחה עם שאואר, בנושא תפקוד לקוי זה וניתנו לה הזדמנויות חוזרות ונשנות לשפר את דרכיה, שאם לא כן תפוטר. בתגובה לכך, התובעת מסרה ש"אם לנתבעת לא מתאים, מנהל הנתבעת יכול לפטר אותה". כלומר, התובעת ידעה שנשקלת האפשרות לפטרה, ניתנו לה הזדמנויות רבות להתייחס לטענות כלפיה וחרף זאת התובעת השיבה שלא מן העניין, התריסה ולא שינתה את דרכיה (סעיף 11 לסיכומי הנתבעת).
הנתבעת הכחישה את גרסת התובעת לגבי פיטוריה וגרסתה היא שהתובעת פוטרה ביום 8.11.15, לאחר ויכוח בעניין מקצועי עם שאואר, שבו התובעת אמרה בהתרסה ש"אין לה מה לומר ואין עוד על מה לדבר מבחינתה, ואם זה לא מתאים לנתבעת אז שיפטר אותה ויתן לה מכתב פיטורים בזה הרגע". התובעת, שהיתה המזכירה בנתבעת, התבקשה להדפיס את מכתב הפיטורים שלה, אך סירבה. בסופו של דבר, עובד אחר בנתבעת, מר ניסים כהן, הוא שהדפיס את המכתב שנמסר לתובעת ביום 25.11.15.
16. בנושא נסיבות פיטורי התובעת, נשמעו שלושה עדים: התובעת, שאואר ומר ניסים כהן, שהועסק בנתבעת כמנהל פרוייקט והוא זה שהדפיס את מכתב הפיטורים לתובעת (להלן – כהן).
כמו כן הוצגו תמלולי שיחות בין התובעת ובין שאואר, בין התובעת ובין כהן וגם בין שלושת העדים וכן ומסרונים שהוחלפו בין התובעת ובין שאואר (נספח ד' לתצהיר התובעת ונספח ב' לתצהיר הנתבעת).
רוב השיחות עם כהן הן בנושאים הקשורים להעברת ידע מהתובעת, עקב פיטוריה, או נושאים הקשורים לגמר החשבון שנערך אתה. על כן אין בהן לתרום לנושא שבמחלוקת.
אשר לשיחות עם שאואר – התובעת נשמעת חוזרת שוב ושוב על גרסתה לפיה לא היתה שיחת פיטורים ביום 8.11 והדבר מתיישב עם העובדה כי השיחות הוקלטו על ידי התובעת וביוזמתה. התמלולים כוללים מעט מאוד מלל של שאואר, חלק מהמלל כלל לא נרשם, ובחלק אחר הוא מכחיש את טענות התובעת, וניכר מתשובותיו שהוא אינו מסכים איתה וגם אינו מעוניין לפתח ויכוח בנושא. על כן גם תמלולי השיחות עם שאואר אינם מחזקים את גרסת התובעת.
יוער שמהתמלולים עולה שהתובעת סברה בטעות, כי משמעות קיום שימוע היא מתן ארכה בת שלושה ימים או תשלום עבורם (הכוונה לימים שבין השימוע למתן מכתב הפיטורים או מההזמנה לשימוע ועד לקיומו, הדבר אינו ברור מדבריה; ר' למשל בשיחה הראשונה שהוקלטה, עמוד 2, שורות 11 – 13, עומד 3, שורות 12 – 15, 22 – 23, שיחה שניה שהוקלטה, עמוד 2, שורה 5; שיחה חמישית, עמוד 4, שורות 11 – 12, עמוד 6, שורה 1, עמוד 7, שורות 6- 7). עניין זה עמד בלב טיעוניה וטרוניותיה ולא עצם העובדה שפוטרה מבלי שניתנה לה הזדמנות להתייחס להחלטה לפטרה. הדבר מעיד על הלך רוחה של התובעת בזמן אמת ויש בו ללמד כי לא סברה שלא ניתנה לה הזדמנות אמיתית להציג את טיעוניה בנושא הפיטורים.
17. הנתבעת הציגה מסרון שהתובעת שלחה לשאואר, ביום 8.11.15, בשעה 18:54, שבו נכתב כך (ההדגשה הוספה והטעויות במקור– ד.ו.):
"עם מעבר דירה מתגלים הרבה דברים שצריך לתקן ולדאוג להם ומיכוון שזו אק אני אין ברירה אחרת. כרגע היה לי פה שטפון ואני צריכה אינסטלטור. לא חיברו את הגז ואני צריכה טכנאי.
העבודה שלי מהבוקר עד הערב לא מאפשרת לי לעשות זאת כיוון שנותני השירות לא עובדים בשעות מאוחרות. ולכן אני צריכה להיות בבית כדי לסדר הכל, אני נותנת לך בחירה. או שאני לוקחת כמה ימי חופש לסדר הכל. או שאני עובדת אך מאחרת או יוצאת מוקדם יותר בהתאם לנותני שירות. מה אתה בוחר?"
שאואר השיב למחרת בשעה 6:40:
"שעות העבודה יהיו 10:00 עד 13:00 ומ 15:00 עד 18:00 זה יספק אותי."
לאחר מכן יש שני מסרונים שהתובעת שלחה, ביום 12.11.15 (בענייני עבודה – פלוני אינו זמין ואישור כלשהו שמוכן) וביום 15.11.15 (התובעת מאחרת כי בקופ"ח).
המסרון הבא הוא מערב יום 24.11.15 , שעה 18:12 בו שאואר כתב לתובעת כך:
"ערב טוב, הבנתי שיצאת לפני הזמן רציתי לדבר תירצי תתקשרי או מחר."
לאחר כ – 20 דקות, בשעה 18:37, התובעת השיבה כך (נספח ד' לתצהיר התובעת):
"בהתייחס לשיחת הטלפון עכשיו, בה הודעת לי שאתה מפטר אותי, אתה צריך לערוך לי שימוע ואתה צריך לתת לי הודעה מוקדמת לפיטורין בכתב."
שאואר השיב בשעה 19:07:
"טינה מה אני צריך ומה אני לא צריך ואיך צריך את לא האדם שצריך להנחות וגם וטעיתי אני יתקן את הטעות שלי."