6. לטענת התובעת, לא קיבלה כלל הודעה בכתב על תנאי עבודתה.
לטענת הנתבעת (סעיף 4.4 לתצהיר שאואר), התובעת קיבלה מידי שאואר הודעה בכתב על תנאי העבודה והנתבעת לא שמרה עותק הימנה.
7. לא הוצגה הודעה על תנאי עבודה שנמסרה לתובעת או נוסח אחר שהנתבעת נוהגת למסור לעובדיה. בנוסף, על פי עדותו של שאואר (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 15-17), התובעת היא שהעלתה את תנאי עבודתה בכתב, הנתבעת לא מסרה לתובעת הודעה בכתב, כפי שהיתה אמורה ליתן, אלא הפנתה את התובעת "לעשות לעצמה את החוזה מול עורכת הדין", ו"חתימה סופית לא היתה".
גם מחקירתה הנגדית של התובעת עולה כי הנתבעת העבירה לתובעת נוסח חוזה עבודה.
עדותה של התובעת בעניין זה היתה מתחמקת ובלתי משכנעת (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 31 עד עמוד 4, שורה 17). התובעת אישרה שעו"ד מטעם הנתבעת שלחה לנתבעת נוסח חוזי עבודה לעובדי הנתבעת. התובעת גם אישרה שבין חוזי העבודה שנשלחו לנתבעת, היה גם חוזה עבודה למזכירה וכי היא היתה מזכירה יחידה בנתבעת. למרות זאת, התובעת עמדה על כך שחוזה העבודה למזכירה, שנשלח לתיבת הדוא"ל של הנתבעת, אשר שימשה הן את התובעת והן את שאואר, לא כוון אליה ו"מעולם זה לא עבר דרכי". מדובר בסתירה בגרסת התובעת, שלא ניתן לה כל הסבר ונוכח ההתרשמות הכללית מעדות התובעת, המסקנה היא שאין לקבל את גרסתה לפיה לא קיבלה מהנתבעת חוזה עבודה.
8. מן המתואר לעיל עולה כי הנתבעת אכן לא פעלה על פי הוראות חוק הודעה לעובד ולא מסרה בידי התובעת הודעה בכתב על תנאי עבודה. לעניין זה, אין לראות ברישום של העובד את התנאים שהמעסיק מסר לו, כעמידה בהוראות החוק. מאידך גיסא, אם המעסיק מסר חוזה עבודה בכתב, יש בכך למלא את דרישות חוק הודעה לעובד. בעניין זה, מהעדויות עולה כי התובעת אכן קיבלה טיוטת חוזה, וכפי ששאואר העיד – בסופו של יום, החוזה לא נחתם (הנסיבות שהביאו לאי חתימת החוזה לא הובהרו דיין בעדויות שנשמעו). כלומר, גם אם הנתבעת הפרה את הוראות החוק, ולא פעלה ככתבן וכלשונן, בנסיבות אלה אין לראות בה כמעסיק המפר ביודעין את חוק הודעה לעובד. בנוסף, יש לשקול את העובדה כי תנאי העבודה לא היו שנויים במחלוקת וגם במסגרת הליך זה, לא היתה מחלוקת בין הצדדים בנושאים שהחוק קובע שיש לפרט בהודעה.
בשקלול כל אלה, בשים לב שברכיב זה נתבע פיצוי בסך 5,000 ₪ (סעיף 17 לסיכומי התובעת), על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד, בסך 3,000 ₪.