18. התובעת אישרה בעדותה כי יחסי העבודה שלה במשרד לא היו שגרתיים, וכללו צעקות והרמות קול הדדיות. ר' בעמוד 5 לפרוטוקול, שורות 15 – 16: "כל פעם שהוא צעק עליי העלתי את הטון. מעולם לא צעקתי אם הוא לא צעק עליי וללא צדק. הכל התנהל בצעקות אצלו."
התובעת גם אישרה שנהגה לומר לשאואר ש"אם לא מתאים לך תפטר אותי" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 17 – 18), אם כי כשהתבקשה להסביר את הדברים, ניסתה להציג זאת כהומור (עניין שאינו מתיישב עם התיאור הדרמטי שהמשרד נוהל בצעקות). ר' גם בעמוד 9 לפרוטוקול, שורות 8- 9.
בשולי הדברים, יוער כי למרות שהתובעת ניסתה להציג כאילו הצעקות היו רק בתגובה לצעקות של שאואר, היא אישרה שהיא הרימה את קולה, גם ללא קשר אליו (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 7 – 14).
19. בניגוד לגרסתה בתצהיר, לפיה התובעת פוטרה לאחר שיצאה מוקדם מהעבודה, ביום 24.11.15, התובעת העידה בבית הדין ש"עד היום לא נאמר לי למה הוא פיטר אותי" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 25 -26). כך גם טענה באחת השיחות שהקליטה (בתמלול השיחה הרביעית, עמוד 2 לתמלול, שורה 24 עד עמוד 3, שורה 5).
מדובר בסתירה לגבי נקודה מהותית בגרסת התובעת לגבי פיטוריה ועניין זה אינו מעורר אמון בגרסתה, לפיה פוטרה לאלתר בערב יום 24.11.15.
גם העובדה שהתובעת לא זכרה אם ננזפה לגבי היציאה המוקדמת מהעבודה, בשיחה בעל פה או בשיחה טלפונית, אינה תומכת במהימנות גרסתה או עדותה בנושא (ר' בעמוד 8 לפרוטוקול, שורות 6- 9). אין זה סביר שהתובעת לא זכרה את הנסיבות של השיחה העיקרית שלה עם שאואר, בה פוטרה. מהראיות שהוצגו עולה כי בשעה ששיחת הפיטורים התקיימה (לכאורה, בהתאם לגרסת התובעת), ביום 24.11.15, הדבר היה בשעות הערב, לאחר שהתובעת כבר יצאה מהעבודה. על כן אין זה סביר שהודעת הפיטורים נמסרה לה בשיחה פנים אל פנים.
זאת ועוד, רק בחקירתה הנגדית, למרות שהמשיכה להכחיש את קיומה של שיחת פיטורים ביום 8.11.15, התובעת תיארה סיטואציה בה שאואר עמד במעלה המדרגות וצעק שהיא מפוטרת (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 1- 7, 17 – 19, 23). התובעת לא ידעה להסביר מתי הדברים אירעו ומדוע הדבר לא נזכר בתצהירה. עם זאת, יש בכך אישור במשתמע לגרסת הנתבעת, לפיה למכתב שנמסר לתובעת ביום 24.11.15, קדמה הודעת פיטורים בעל פה, שניתנה במועד מוקדם יותר.
20. לאמור לעיל יש להוסיף שהתובעת גם אישרה נקודה עובדתית נוספת בגרסת הנתבעת, והיא העובדה שסירבה להדפיס את מכתב הפיטורים (ומסיבה זו, הוא הודפס על ידי כהן; ר' בעדות התובעת, עמוד 9, שורה 11 ובעדות כהן, עמוד 10, שורות 19 – 27).
21. כהן אישר בעדותו ש"היה איזה עניין ביניהם, איזה ויכוח... אני חושב שזה היה כשבועיים לפני כן" (עמוד 10, שורות 26 – 27). בכך אישר את גרסת הנתבעת להשתלשלות האירועים ויש לזכור כי מדובר במי שלא עבד בנתבעת במועד עדותו.
גם עדותו של שאואר בתצהירו, לגבי נושא זה, לא נסתרה בחקירתו הנגדית. כך גם כלל עדותו של שאואר לגבי הנסיבות שהביאו להחלטה על פיטורי התובעת. ר' בחקירתו הנגדית, עמוד 17, שורות 11 – 21 והשווה למתואר בסעיף 4.17 – 4.18 לתצהירו:
"ת. האירועים עם טינה היו רבים. האירוע האחרון היא לא תיעדה את מה שביקשתי ומה שסיכמתי איתה. כשפניתי אליה ושאלתי אותה למה, אני ביקשתי משני אנשים לתעד את אותו הדבר וכשאני עובר על החשבוניות אני משווה ביניהן. יש כתובות שאנחנו מבצעים וטינה היתה מדברת כל יום עם ראש הצוות ורושמת איזה רכב ואיזה נגרר היה. כל אלה דברים מאוד חשובים להגשת החשבונות. כשביקשתי ממנה להוציא את כל התיעוד שלה אז היה חסר. כששאלתי אותה למה היה אמרה שיש את ניסים ומה שהוא עושה זה מספיק. ביקשתי ממנה תשובה שזה מה שסיכמנו וזה מה שהיא צריכה לעשות ואז היא אמרה לי שאם לא טוב לי שאפטר אותה ואז המכתב והכל.
ש. מפנה לעמ' 3, ש' 12 לאותה הקלטה. למה סירבת לעשות לה שימוע?
ת. שימועים עשיתי לה מספיק. פה היא אמרה תפטר אותי ואמרתי לה שהיא מפוטרת ונגמר. אחרי שהוצאתי לה מכתב פיטורים אתה רוצה שאעשה לה שימוע?"
22. לאור המתואר לעיל, ההתרשמות מהעדויות, העובדה שעד בלתי תלוי תמך בגרסת הנתבעת והסתירות בגרסת התובעת, מתקבלת גרסת הנתבעת לפיה התובעת פוטרה לאחר מספר פעמים בהן נאמר לה שיש מקום לשיפור בעבודתה וכי בשיחה בה הודע לה על הפיטורים, התובעת היא שאמרה לשאואר שיפטר אותה. כלומר, בתגובתה של התובעת, היא למעשה הסכימה למעשה הפיטורים. משכך, לא היה על הנתבעת לקיים עם התובעת שימוע, רק כ"טקס פורמאלי". (אם כי ברי שאם הדברים היו מועלים על הכתב בזמן אמת, כהווייתם, הדבר היה מהווה ראיה משמעותית לאופן שבו הצדדים נהגו בזמן אמת).
23. לא נעלם מעיני כי בחלופת המסרונים מיום 24.11.15, כאשר התובעת כתבה לשאואר "בהתייחס לשיחת הטלפון עכשיו, בה הודעת לי שאתה מפטר אותי", שאואר לא הכחיש את תוכן הדברים, אלא רק התרעם על כך שהתובעת מכתיבה לו כיצד עליו לפעול (כך על פי התרשמותו). תשובה זו גם מתיישבת עם רוח תשובותיו בשיחות שהתובעת הקליטה. מתמלולי השיחות ניכר ששאואר ביקש להימנע מוויכוחים עם התובעת ובמידה מסויימת עייף מהתנהלותה של התובעת, אותה פירש כניסיון להכתיב לו כיצד לפעול (הדבר עולה גם מתגובתו שבמסרון וגם מהתמלולים). לפיכך, איני סבורה כי יש בתשובתו של שאואר למסרון מיום 24.11.15 לשנות מהמסקנה לגבי השתלשלות העניינים העובדתית, שהביאה לפיטורי התובעת.
24. לסיכום, מאחר שהתקבלה גרסת הנתבעת לגבי נסיבות הפיטורים, לפיה התובעת פוטרה ביום 8.11.15, לאחר ויכוח בעניין מקצועי, שבסופו שהתובעת היא שאמרה לשאואר שיפטר אותה, אם אינו שבע רצון מתפקודה, אין לפסוק לזכות התובעת פיצויים בגין אי עריכת שימוע לפני פיטוריה. על כן התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, נדחית.
25. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
א. הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך 2,473 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.14 ועד התשלום בפועל;
ב. הפרשי פיצויי פיטורים בסך 2,432 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.15 ועד התשלום בפועל;
ג. פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002, בסך 3,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.15 ועד התשלום בפועל.
לאור הפער בין סכום התביעה ובין הסכומים שנפסקו לזכות התובעת, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ט, (04 דצמבר 2018), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.
דגית ויסמן