החלטה
הרקע לבקשה וטענות הצדדים
1. שני כתבי תביעה שהדיון בהם אוחד הוגשו על ידי התובעים (להלן: "המשיבים") כנגד הנתבעים (להלן: "המבקשים"). כתב תביעה אחד הוגש על ידי המשיבים 1-3 וכתב תביעה שני הוגש על ידי המשיבים 4-5.
°
2. השאלה העומדת במרכז המחלוקת שלפניי היא האם המשיבים חייבים בתשלום אגרה נוספת בגין תביעתם כנגד המבקשים. לאור הסעדים המבוקשים בשתי התביעות – צו הצהרתי בדבר שיעור אחזקות המשיבים במבקשת 1[1], וצו עשה לתיקון מרשם בעלי המניות של המבקשת 1, והנפקת תעודות מניה למשיבים בשיעור המגיע להם בהתאם[2] - נחלקו הצדדים באשר לגובה האגרה שיש לשלם בעבור ההליך.
°
3. הסעדים שנתבקשו על ידי המשיבים בכתב התביעה הינם סעד הצהרתי וצו עשה כפי שפורטו לעיל. המשיבים שילמו אגרת בית משפט על פי תקנה 3(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 (להלן: "התקנות"), שכותרתה "הליכים שרואים את שווים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף", הקובעת כך:
"3. בעניינים כמפורט להלן תשולם אגרה לפי פרט 3, 5 או 10 בתוספת, לפי העניין:
(1) צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור;".
האגרה ששולמה על ידי המשיבים היא בסך של 1,135 ש"ח, על פי פריט 10 לתוספת לתקנות שהוא הרלוונטי לענייננו.
4. המשיבים טוענים כי הסעדים המבוקשים בתביעתם אינם ניתן לביטוי בכסף והאגרה אשר יש לשלם בעבור תביעתם היא בסכום קצוב, כפי ששולם על ידם בהתאם לתקנה 3 לתקנות. לדידם, בתביעה לסעד הצהרתי ולצווי עשה בנוגע לאחזקה במניות אין לגזור את גובה האגרה משוויין של המניות.
--- סוף עמוד 2 ---
5. לעומתם, טוענים המבקשים כי על תביעת המשיבים חלה הסיפא הקבועה בתקנה 3(1), ולפיה תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו הצהרתי או צו עשה מוחרגת מתחולת תקנה 3. עמדתם היא כי מדובר בתביעה לסכום כספי אשר בגינה יש לשלם אגרה כמפורט בפריט 8 לתוספת לתקנות (2.5% מהסכום הנתבע כערכו בעת הגשת התובענה ו-1% מהסכום הנתבע בעבור כל סכום שמעל 23,800,859 שקלים חדשים). האגרה ששולמה על ידי המשיבים שולמה בחסר, וזאת משום שהסעדים שהתבקשו הם סעדים כספיים, במסווה של סעדים הצהרתיים לגבי מניות רשומות למסחר אשר שווי השוק שלהן ידוע. במועד הגשת התביעה שווי המניות עמד על כ-698,000,000 ₪, ועל כן מסקנתם של המבקשים היא כי על המשיבים לשלם אגרה בסך כ-7.7 מיליון ₪ בהתאם לתקנה 6 לתקנות.
6. בעלת הדין העיקרית בענייני אגרה היא המדינה, ועל כן צורף היועץ המשפטי לממשלה כמשיב פורמאלי לבקשה. עמדתו ביחס לחיוב המשיבים באגרה היא כעמדת המבקשים, והוא סבור כי התביעות הוגשו כתביעות לסעד הצהרתי במטרה לחמוק מתשלום אגרה, ועל המשיבים לשאת בתשלום האגרה בהתאם לסעדים שהתבקשו על ידם וניתנים לכימות בכסף. לדבריו, תביעה לקבלת מניות ואופציות הינה תביעה לקבלת נכס בעל ערך כלכלי, אשר ניתן לאמוד אותה וכמוה כתביעה לקבלת כספים.