7. השאלה הנשאלת היא האם תביעה למתן צו הצהרתי בדבר אחזקת מניות, אשר להן שווי כספי הניתן לכימות, וכן לתיקון מרשם בעלי המניות של החברה, תסווג לצורכי האגרה כ"הליך ששוויו בלתי ניתן להערכה בכסף" או כ"תביעה לסכום קצוב".
דיון והכרעה
8. לאחר עיון בטענות הצדדים, בתקנות ובהלכה הפסוקה, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה לחיוב המשיבים באגרה נוספת להידחות.
תחולת תקנה 3(1) לתקנות על התביעה
9. תקנה 3(1) חלה על כל הליך שרואים את שוויו כבלתי ניתן לביטוי בכסף, למעט "תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור" (להלן: "הסייג"). כאמור לעיל, המשיבים טוענים כי הרישא לתקנה 3(1) לתקנות היא שחלה בעניינם, וכי תביעתם לצו הצהרתי ולצו עשה באה בגדר תביעות שלא ניתן לשום בכסף, ועל כן שולמה על ידם אגרה בסכום נמוך קבוע המפורט בתוספת לתקנות. לעומתם, גורסים המבקשים כי דווקא הסיפא לתקנה 3(1) לתקנות היא שחלה בעניין זה, שכן הסעדים ההצהרתיים המבוקשים כמוהם כסעדים כספיים, ועל כן התביעה אינה תביעה שלא ניתן לשום את שוויה, ותשלום האגרה ייעשה בהתאם לסכום הנתבע לפי תקנה 6 לתקנות.
--- סוף עמוד 3 ---
10. יצוין כי בנוסח הישן של תקנות בית המשפט (אגרות) תשמ"ח-1987 (להלן: "התקנות הקודמות") חל הסייג רק לגבי תובענות למתן חשבונות, בעוד שנוסח התקנות החדש מרחיב את תחולת הסייג גם על הליכים בהם הסעד המבוקש הוא צו הצהרתי או צו עשה.
עם זאת, בתקנות הקודמות נקבע כי:
"צו הצהרתי", למעט צו המצהיר על זכות בנכס למי שאינו מחזיק בו."
"צו עשה" ו"צו אכיפה"- למעט צו למסירת חזקה בנכס".
בתקנות משנת 2007, אין מופיעות עוד הגדרות אלה, וממילא, סוגי צווים אלה הינם לפי משמעותם הרגילה וללא סייגים כלשהם, למעט הסייג שבסיפא לסעיף 3(1) לתקנות, שאף הוא אינו סייג לגבי ההגדרה, אלא לגבי תובענה, כפי שנקבע שם.
האם התביעה דנן מהווה "הליך שרואים את שוויו כבלתי ניתן לביטוי בכסף"?
11. הצדדים צרפו לעמדותיהם החלטות ופסקי דין רבים. להלן תובא התייחסות אליהם.
12. מרבית פסקי הדין שהובאו על ידי המבקשים עוסקים במצב עובדתי השונה מנסיבות התביעה דנן, ובמקרים בהם לצד סעדים הצהרתיים נתבעו גם סעדים כספיים. ברע"א 783/05 ענבי נ' קורן (פורסם בנבו, 20.6.06) נדונה תביעה להסרת קיפוח שהוגשה על ידי בעלי מניות מיעוט בחברה. התובעים הכלילו בתביעתם להסרת הקיפוח גם סעד כספי, ולכן נפסק כי כאשר מוגשת תביעה על בסיס סעיף 191 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, ובצידה סעדים כספיים אופרטיביים, יש לשום אותה כתביעה ששוויה ניתן לביטוי כספי, ויש מקום לחייב בתשלום אגרה מלאה על פי שומת התביעה. בפרשת ארנון, אודותיה ארחיב בהמשך, נאמר כי "מהלכת ענבי ניתן להסיק כי אם לא היה מתבקש גם סעד כספי, לא היה מקום לחייב באגרה לפי תביעה כספית". גם בת"א 1977/08 אהובי נ' חבס (פורסם בנבו, 2.5.2010) נמצא כי יש לחייב את התובעת לשלם אגרה בהתאם לשווי התביעה. בכתב התביעה ננקב סכום כספי מדויק, כאשר בית המשפט התבקש לאכוף על הנתבעים הסכם לרכישת מניות התובעת בסכום של כ-3 מיליון ליש"ט. אמנם הסעד שהתבקש היה אכיפת הסכם, אך מכיוון שמשמעותו האופרטיבית הייתה לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סכום כסף, נמצא כי התביעה אינה מהווה הליך שאינו ניתן לביטוי בכסף, ועל כן יש לחייב את התובעת בתשלום אגרה לפי שווי התביעה. גם בת"א 16755-06-10 אולטרה שייפ מדיקל בע"מ נ' ברוט (פורסם בנבו, 7.11.2010) נתבע סעד כספי במסווה של צו עשה – שם ביקש התובע להורות על מכירה כפויה של מניות על פי ערכן הנסחר, ציווי שמשמעותו מתן תשלום כספי עבור המניות, ועל כן חויב בתשלום אגרה על פי שומת הסעד. החלטה דומה ניתנה גם בבש"א 1244/07 צ'ק פוינט טכנולוגיות בע"מ נ' רופין (פורסם בנבו, 25.3.2008).