.16בחינת המשפט המקובל מראה, כי התוצאה המתבקשת מהעקרונות הכלליים אינה מקובלת בו. אמנם, עקרונית מקובלת במשפט האנגלי הגישה, כי במקום שחוזה אינו קובע מועד לקיום חיוב, יש לבצע החיוב תוך זמן סביר (ראה: . K; 32, at[19] [1893] reid& hick v. Raymonde 113( 1989,london) lewison, the interpretation of contracts) עם זאת, דין זה אינו מוחל ביחסי מלווה-לווה. כאן הדין הינו, כי מקום שנושה נותן הלוואה לחייב, בלא לקבוע
--- סוף עמוד 281 ---
מועד לתשלום, החוב עומד לפירעון מיידי בלא צורך בדרישה ראה ,.th ed 25,london) specific contracts- j. Chitty, on contracts546- 545( 1983,by a.c. guest). על-כן, כאשר לקוח מושך משיכת יתר, חובתו להשיב ההלוואה שניתנה לו קמה עם ההלוואה. דין זה אינו חל, מקום שמתוך הנסיבות ניתן להסיק התחייבות שלא להשיב מיד, כגון במקום שהנושה הוא הלקוח והחייב הוא הבנק (הלכת [14] joachimson).
.17גישה אנגלית זו אינה נראית לי ראויה, וזאת משלושה טעמים: ראשית, היא נוגדת לרוב את הציפיות הסבירות של הצדדים. כאשר חייב מקבל הלוואה בעקבות הסכם מוקדם עם נושה, הוא עושה כן, משום שהוא זקוק לכסף. הדבר נוגד את ציפייתו שלו ואת הטעם הכלכלי של העיסקה, אם הוא חייב להחזיר את ההלוואה ביום קבלתה. נראה לי, כי הציפייה הסבירה של שני הצדדים היא, שהחייב יוכל לעשות שימוש בכסף, וכי יחויב להחזיר את ההלוואה רק בעבור זמן סביר לאחר מתן ההלוואה, בעקבות דרישה של המלווה (ראה: [20] (1984) rouse v. Bradford banking company). אכן, מכיוון שהחיי צריך לפרוע את החיוב בתוך זמן סביר, אין הוא יכול לדעת מתי, בתוך אותה תקופה, מצפה ממנו הנושה לקיום החיוב. על-כן, ציפייתם הסבירה של הנושה והחייב הינה, כי הנושה יודיע לחייב מתי עליו לקיים החיוב. עמד על כך טרייטל, באומרו: A demand or notice of default may also have to be given where" ,treitel, the party from whom performace is claimed cannot, without notice) " reasonably be expected to know that performance is due .( 570supra, at מכאן גם שציפייתם של הצדדים הינה, כי תינתן לחייב הודעה שתעמיד לרשותו זמן סביר לאסוף את מקורותיו הכספיים ולהכין את הכסף לפרעון החוב. שנית, ההלכה האנגלית יוצרת הבחנה חדה בין המקרה בו הנושה הוא בנק והחייב הוא לקוח (פירעון מיידי) לבין המקרה בו הנושה הוא לקוח והחייב הוא בנק (פירעון עם דרישה). הבחנה זו אינה מוצדקת. מקובל עלי, כי מקום שהחייב הוא בנק, הציפייה הסבירה של הצדדי והיעילות הכלכלית של העיסקה מחייבות מתן הודעה לבנק בטרם יחויב בתשלום החוב. אך באותה מידה, במקום שהחייב הוא הלקוח, הציפייה הסבירה של הצדדים והיעילות הכלכלית של העיסקה מחייבות מתן הודעה ללקוח בטרם יחויב בתשלום החוב. עמד על כך הולדן, באומרו: It is thought that, in the majority of cases the real" understanding between a bank and its customer is that the bank Before bringing proceedings against the customer. It is a matter will demand repayment when it requires repayment to be made and Of common knowledge that, in the type of case under Proceedings, and this practice appears to be soundly based upon consideration, a bank always writes to a customer before bringing .( 41holden, supra, at) "legal considerations כמובן, ייתכנו נסיבות מיוחדות, בהן ציפייתם הסבירה של הצדדים היא בהשבה מיד של