_____________
* פ"ד לח (3) בעמ' .662
** שם, בעמ' .666
*** שם, בעמ' .653
--- סוף עמוד 279 ---
**** שם, בעמ' .659
--- סוף עמוד 280 ---
כל עוד לא הומצאה לו דרישה, לא ציפו ממנו להחזיר את חובו, והוא לא היה מתחייב בפיצויים. עילת התביעה לעניין התיישנות התחילה ביום קבלת ההלוואה, אך מאידך גיסא לא היוותה הדרישה תנאי מוקדם להגשת התביעה ולא כל שכן היא לא היוותה חלק מעילת התביעה...".
אכן, ייתכן שזה ההסבר לדין האנגלי. כשלעצמי, נראה לי הסבר נוסף הנעוץ בדיני השטרות. על-פי הסבר זה, בתחום השטרות היה מקובל נוהג סוחרים, הידוע לצדדים לשטר, לפיו הדיבור "עם דרישה" בא לציין התגבשות החיוב עם הוצאת השטר, ותשלום ריבית עם דרישה. דין זה הועבר, בצורה מוטעית, למסמכים שאינם סחירים, בהם אינו קיים בהכרח נוהג מקביל. יהא ההסבר לדין אשר יהא, דעתי היא, כי הדין האנגלי אינו ראוי. כאשר בחוזה ההלוואות שבין הצדדים נקבע כי ההלוואה תיפרע "עם דרישה", על הנושה לדרוש הפירעון, ואין החייב חייב בפירעון בטרם דרישה. הדרישה חייבת להיעשות בתוך זמן סביר.
מועד הפירעון בהעדר הוראה מפורשת בחוזה
.15עד כה בחנתי את הדין מקום שבחוזה שבין הנושה לבין החייב נקבע במפורש כי החוב ייפרע "עם דרישה". מה הדין אם הנושה והחייב לא קבעו ביניהם כל מועד באשר לפרעון החוב? בהעדר הוראה חוזית, יש לפנות לעקרונות כלליים לפתרון השאלה. נראה לי, כי בענייננו חלים שלושה עקרונות כלליים, אשר כל אחד בנפרד ושלושתם גם יחד מובילים למסקנה אחת: מועד הפירעון הוא תוך זמן סביר לאחר יצירת החוב. העיקרון הכללי הראשון הוא, שמטרתם של דיני החוזים היא להגשים את ציפייתם הסבירה של הצדדים. ההנחה הינה, כי אם נוצר חוב, הציפייה הסבירה אינה להשבתו המיידית, אלא להשבתו תוך זמן סביר. העיקרון השני הוא, שאם שאם נקבעה פעולה שיש לבצעה ולא נקבע זמן לביצועה - בין בתחום החוזה ובין מחוצה לו - יש לבצע הפעולה תוך זמן סביר (השווה: סעיף 6לפקודת הפרשנות [נוסח חדש]; סעיף 11לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981). משלא נקבע מועד לפרעון ההלוואה, על החייב לפרוע ההלוואה תוך זמן סביר. העיקרון השלישי הוא עקרון תום הלב (סעיף 39לחוק החוזים (חלק כללי)). מעיקרון זה מתבקשת המסקנה, כי משניתנה הלוואה, ולא נקבע זמן לפרעונה, יש ליתן לחייב זמן סביר כדי לפורעה. משלושת העקרונות הכלליים מתבקשת גם המסקנה, כי מכיוון שהחייב אינו יכול לדעת מתי, בגבולות הזמן הסביר, עליו לפרוע את החוב, על הנושה מוטל הנטל ליתן לו הודעה מתי עליו להכין עצמו לפרעון החוב. הודעה זו צריכה לאפשר לחייב זמן סביר לפרעון החוב. פתרון זה, המתבקש מעקרונות כלליים, דומה הוא לפתרון הביניים, עליו עמדנו, מקום שהצדדים קבעו, כי הפירעון יהיה "עם דרישה".