--- סוף עמוד 282 ---
ההלוואה. כך, למשל, אם משיכת היתר נעשתה ללא הסכם מוקדם, ייתכן שציפייתם הסבירה של הצדדים היא בהשבה מיידית. אך בהיעדר נסיבות מיוחדות, ההנחה המשקפת מצב דברים רגיל צריכה להיות כי אין כל היגיון, ענייני או עסקי, לדרוש מחייב להחזיר את ההלוואה מיד עם קבלתה (ראה 478, 84elinger, supra, at). שלישית, קו המחשבה של הגישה האנגלית אינו נראה לי ראוי. נראה כי הילוכה של הגישה האנגלית הוא זה: מדיני השטרות נובע, כי שטר שלא נקבע בו מועד פירעון, פרעונו עם דרישה; אף הלוואה שלא נקבע מועד פרעונה, פרעונה עם דרישה. דין שתיקה בעניין מועד הפירעון כדין הוראה מכללא כי הפירעון הוא עם דרישה. מקום שקיימת הוראה מפורשת שהפירעון הוא "עם דרישה", יש לפרוע "מיד". פשיטא, שיש לפרוע מיד אם ההוראה בדבר פירעון עם דרישה היא אך משתמעת. הלך מחשבה זו מוטעה הוא. הוא מבוסס על החלת דין השטרות בדין ההלוואות. לא הרי זה כהרי זה, שכן נוהגי הצדדים שונים הם. זאת ועוד: משנקבע בחוזה הלוואה במפורש כי הפירעון הוא "עם דרישה", מהווה הדרישה מועד ותנאי גם יחד. לעומת זאת, בהיעדר הוראה בעניין דרישה, אינו קיים מועד ואינו קיים תנאי. לבסוף, משנקבע כי הפירעון הוא "עם דרישה", יש לפרוע עם דרישה, ואין לומר כי דיבור זה אינו אומר דבר. לדעתי, קו המחשבה הראוי הוא זה: משלא נקבעה בחוזה ההלוואה כל הוראה באשר למועד הפירעון, יש לפורעה תוך זמן סביר. משנקבעה בחוזה ההלוואה הוראה כי יש לפורעו "עם דרישה", על הנושה לקיים תנאי זה. לשם קביעת המועד, על הנושה לדרוש את פרעונו תוך זמן סביר. שני מצבים אלה פועלים על מסלולים שונים, ואין האחד נגזר או נובע מהשני. עם זאת, הפתרון בשניהם דומה הוא. בשני המקרים הפירעון אינו מיידי, ובשניהם גבולות מועד הפירעון נקבעים עלידי מבחנים של סבירות. אכן, בין שני הפתרונות קיים קשר. קשר זה אינו הקשר המלאכותי של המשפט האנגלי הרואה בשתיקה דרישה, והרואה בדרישה עניין מיותר. הקשר הוא קשר ענייני-מהותי, הגורס כי מקום שאין זמן קבוע לפרען חוב, יש לפורעו תוך זמן סביר. מבחינה זו אכן קיים דמיון בין המקרה בו החוזה קובע פירעון "עם דרישה" לבין המקרה בו החוזה אינו קובע מועד פירעון. דמיון זה מבוסס על כך כי בשני המקרים לא נקבע מועד קבוע, ויש להניח, כי ציפייתם הסבירה של הצדדים היא לקבוע מיתחם של זמן שבו יש לפרוע החוב. מיתחם זה נקבע, מטבע הדברים ובהיעדר הוראה חוזית, על -פי מבחנים של סבירות.