.21נימוקו השלישי של חברי, השופט ש' לוין, לאימוץ הדין האנגלי היה, כי לגוף העניין אין זה ראוי להתנות את תחילת מרוץ ההתיישנות בדרישה של הנושה. אומר חברי*:
"צא וראה, מה תהא התוצאה מקבלת דעת הרוב: מלווה, שלא דרש מן הלווה פרעון חובו שנים מרובות ביותר, יוכל להתחיל את תקופת ההתיישנות על-ידי מתן דרישה, ועל-ידי כך יחייב את הלווה בשמירת המסמכים הנוגעים לעניינו כמעט ללא הגבלה בזמן: האם באמת זהו אומד דעתם של מלווה ולווה נורמאליים בחוב שפרעונו עם דרישה?".
__________________
--- סוף עמוד 286 ---
* פ"ד לח(3), בעמ' .659
--- סוף עמוד 287 ---
נימוק זה חשוב הוא ביותר, אם כי לדעתי הבעיה אינה נעוצה באומד דעתם של הצדדים, אלא במדיניותם של דיני ההתיישנות. אכן, נקודת המוצא שלנו היא בחוק ההתיישנות, והשאלה הניצבת לפנינו אינה שאלה מופשטת באשר למועד פרעונו של חוב, אלא שאלה מעשית באשר לתחילת מרוץ ההתיישנות. כל פתרון שניתן לשאלה זו צריך להתחשב במדיניות העומדת בסוד חוק ההתיישנות. מדיניות זו מבוססת על שלושה טעמים הקשורים בבעלי הדין עצמם (ראה ד"נ 36/84 [6], בעמ' 602): ראשית, טעם ראייתי הקשור בקושי לשמור, לזמן רב מדי, על אמצעי ההוכחה. ההגינות כלפי החייב דורשת, כי חייב להגיע זמן, שבו הוא יוכל לשחרר עצמו מסכנתה של תביעה. "אין לדרוש ממנו שמירת ראיות לזמן בלתי מוגבל, מה גם שבמשך הזמן הדברים אובדים ונשכחים..." (ע"א 165/83 [7], בעמ' 558); שנית, טעם הקשור במהירות התנועה והחיים של תקופתנו, בה חייב כל אדם לדעת מה הן זכויותיו ומה הן חובותיו; שלישית, טעם הקשור בעצם עבור הזמן, אשר משתמעים ממנו ויתור או מחילה. בצד טעמים אלה, שעניינם בעלי הדין, יש להוסיף טעמים הקשורים באינטרס הציבורי. אינטרס זה הינו, כי "זמנו המוגבל של בית המשפט יוקדש לטיפול בבעיות ההווה וכי בתי המשפט לא יעסקו בעניינים שאבד עליהם הכלח" (ע"א 165/83 [7] הנ"ל, בעמ' 559). שיקולים אלה כולם - הן השיקולים בדבר היחסים בין הצדדים והן השיקול הציבורי - חלים בעניננו. כפי שציין בצדק חברי, השופט ש' לוין, אין זה ראוי להטיל על החייב את הנטל לשמור מסמכים המעידים על הלוואה תקופת זמן בלתי מוגבלת. החייב זכאי לדעת אם עדיין עומדת לנושה תביעה כלפיו, אם לאו. משעבר זמן רב, יש בכך, לעתים, כדי להצביע על ויתור ומחילה של הנושה כלפי החייב. זאת ועוד: השיקול הציבורי הוא, שראוי להם לבתי המשפט לעסוק בחובות "חיים", ולא בחובות שאבד עליהם הכלח ושנים לא נדרשו.