--- סוף עמוד 289 ---
,it is a question for the trier of fact. Reasonable time in which the demand must be made. Ordinarily Making of the demand... 'What is to be considered a reasonable ...there may be special circumstances and cause for delay in the Time for this purpose does not appear to be settled by any".'precise rule. It must depend on circumstances כך, למשל, לא הרי הזמן הסביר בחוב הנוצר בגין משיכת יתר שהוסכמה מראש בין בנק לבין לקוחו ובמסגרת ההסכם ביניהם, כהרי הזמן הסביר בחוב שנוצר בגין משיכת יתר בלא הסכמה כזו. במספר פסקי-דין קבעו בתי-משפט בארצות-הברית, כי בהעדר נסיבות מיוחדות, הזמן הסביר הוא תקופת ההתיישנות עצמה (ראה 685am. Jur., supra, at). על גישה זו מתח קורבין ( 75corbin, supra, at) ביקורת, ולדעתי הדין עמו. אין כל סיבה הגיונית למדוד את סבירותו של הזמן בתקופת ההתיישנות. תוצאה של גישה זו הינה, הלכה למעשה, הכפלת תקופת ההתיישנות העומדת לרשות הנושה, ואיני רואה טעם לכך. אכן, סבירות הזמן צריכה להיקבע על-פי הנסיבות.
.25מה הדין אם הנושה אינו דורש פרעון החוב בתוך הזמן הסביר? נראה לי כי התשובה על כך הינה, כי מועד הפירעון מתגבש עם חלוף הזמן הסביר שבו הדרישה או ההודעה היו צריכות להינתן. כאשר נקבע בהסכם שבין הצדדים כי מועד הפירעון הוא "עם דרישה", והדרישה לא באה בתוך זמן סביר, יש לראותה כאילו ניתנה תוך אותו זמן. כך נפסק בארצות-הברית בכל אותן מדינות בהן הדרישה היא תנאי לקביעת מועד הפירעון (ראה , note .rav . Harv. L 63"statues of limitation-developments in the law" 1211- 1210, 1177(1950-1949). כאשר לא נקבע בחוזה שבין הצדדים מועד הפירעון, יש לפרוע את השטר תוך זמן סביר. ההודעה לחייב באה ליתן לחייב מידע באשר לנקודת הזמן המיוחדת שבה עליו להכין עצמו לפרעון החוב, בתוך מיתחם הזמן הסביר העומד לרשותו. אם הנושה לא קבע נקודת זמן זו, ניתן לאחרה עד לסיום תקופת הזמן הסביר, אך לא מעבר לכך. משבא הזמן הסביר לסיומו, שוב אין צורך בדרישה נוספת של הנושה, שכן עתה יודע כבר החייב כי מועד הפירעון הגיע, ותקופת ההתיישנות תחל מאז. אכן, אין לאפשר לנושה לעקוף את הדין הקובע את מועד הפירעון בתוך זמן סביר, על-ידי מתן דרישה מעבר לזמן זה. תום הלב החוזי חייב למנוע זאת ממנו. אין גם צידוק להעניק לחייב תקופת פירעון נוספת, רק משום שהנושה נמנע מליתן הודעה לאחר עבור הזמן הסביר. תום הלב דורש מהחייב לפרוע את החוב עם עבור הזמן הסביר. אכן, דרישת הדרישה באה לסייע לצדדים בקביעת המועד המדויק בתוך מיתחם הזמן הסביר, ואין להופכה למנוף לביטולו של זה.