--- סוף עמוד 273 ---
בוטל הקשר החי בין שיטתנו לבין שיטת המשפט האנגלי על-ידי חוק יסודות המשפט, תש"ם-.1980
--- סוף עמוד 274 ---
.8בשאלה זו - מועד הפירעון בהלוואה שלא נקבע מועד קבוע לפרעונה - אינה קיימת אחדות דעות בעולם האנגלו-סכסי. הכול מסכימים, כי הצדדים לחוזה ההלוואה חופשיים לקבוע את מועד הפירעון. המחלוקת הינה באשר לדין החל מקום שהצדדים לא קבעו מועד פירעון קבוע. בעניין זה ניתן להצביע על שתי השקפות קיצוניות ועל השקפת ביניים אחת. על-פי השקפה אחת ההלוואה עומדת לפירעון "מיד", כלומר עם מתן ההלוואה, וזאת הן במקום שנקבע בחוזה ההלוואה כי היא תיפרע עם דרישה, והן במקום שחוזה ההלוואה שותק באשר למועד הפירעון. הנושה אינו צריך לדרוש פרעון ההלוואה לשם גיבוש מועד פרעונה. סיכם את ההלכה פרופסור goodeבזו הלשון:
If no time for repayment is specified, then in general the debt" becomes repayable without notice from the time the transaction Is made. This rule usually applies even if the debt is expressed .( 57(1989) r. Goode, consumer credit law) ".to be payable on demand גישה זו מקובלת היא בפסקי-דין ובספריהם של מחברים (ראה:
( 1947,.th ed 5,london) l. Mather, banker and customer relationship and the accounts s. Thomas and m. Megrah banker and customer; 140,paget . J.r; 25( 1966,.rd ed 3,london) of personal customers ,th ed., by m. Megrah and f.r.ryder 9,london) law and banking .charlots ville, vl) a. Michie, on banks and banking; 79(1982
( 126( 1983,B .5חריג להלכה זו מוכר במקום שהנושה הוא לקוח והחייב הוא בנק. הדין במקרה זה הינו, כי מועד הפירעון חל - וההתיישנות מתחילה את מרוצה - מדרישת הלקוח (ראה פרשת [14] joachimson). על-פי ההשקפה השנייה, הן במקום שהצדדים קבעו שפרעון ההלוואה הוא "עם דרישה", והן במקום שלא נקבע דבר באשר למועד הפירעון, מועד הפירעון נקבע על-פי דרישת הנושה, ומועד ההתיישנות מתחיל מאז. דין זה חל ביחסי בנק-לקוח, והוא תופס הן במקום שהלקוח הוא הנושה והן במקום שהבנק הוא הנושה. בהתייחסו למשיכת יתר, אומר אלינגר:
,the overdraft is regarded as repayable on demand. On this basis" the overdraft ought to be statute barred six years after the E. Ellinger, modern banking) ". Bank makes demand for its payment( 84( 1987,oxford) law אף להשקפה זו תמיכה בפסקי-דין ובספרות (ראה: . F.e. perry, the law and practice lloyds bankltd. V; 738, at[15] 1954) margolis . T.g; 48( 1985,.th ed 5,harmondworth) relating to banking ; 48( 1985,.th ed 5,london) rd reeday, the law relating to banking 3,. 1london, vol) j.m. holden, the law ans practice of banking 41(1982) ,. .edנקודת המוצא של השקפת הביניים הינה, כי מועד הפירעון נקבע - כמו על-פי ההשקפה השנייה - עם דרישה. עם זאת, הנושה אינו רשאי להימנע מדרישה כרצונו, ועליו לדרוש בתוך זמן סביר (ראה אסמכתאות, בפיסקה 11להלן).