.9הנה כי כן, השאלה המיוחדת העומדת להכרעתנו בדיון נוסף זה קשה היא, ויש בה דעות סותרות. עם זאת, חרף חילוקי הדעות, מקובלות שתי הפרופוזיציות הבאות: ראשית, כי היחסים בין בנק לבין לקוח, אשר פתח בבנק חשבון עובר ושב, הם במהותם יחסי מלווה-לווה. כאשר
--- סוף עמוד 275 ---
החשבון הוא ביתרת זכות, מלווה הלקוח כסף לבנק (ע"א 515/75 [4], בעמ' 688; ע"א 251/62 [5], בעמ' 77); כאשר החשבון הוא ביתרת חובה, מלווה הבנק כסף ללקוח. שנית, כי במקום שהיתרה בחשבון עובר-ושב היא יתרת זכות לטובת הלקוח, נקבע מועד הפירעון על-פי דרישת הלקוח, ומועד ההתיישנות מתחיל לרוץ ממועד זה. הלכה זו נפסקה באנגליה בפרשת [14] ,joachomsonועל פיה נוהגים בכל העולם האנגלו-סכסי. הלכה זו נתקבלה גם בישראל (ע"א 515/75 [4] הנ"ל). מכאן, שהדרך הראויה לפתרון השאלה העומדת להכרעתנו היא בבחינת הדין החל על יחסי מלווה-לווה, בדרך כלל. אכן, אם במשיכת יתר נוצרים יחסי מלווה-לווה בין הבנק לבין לקוחו, אך טבעי הוא כי נפנה, בראש ובראשונה, ליחס זה כדי לבחון את הדין על פיו. נפתח בבחינת הדין, מקום שבחיוב בין מלווה ללווה נקבע מועד לקיומו, אך מועד זה אינו קבוע. לאחר מכן, נבחן הדין במקרה - כמו המקרה שלפנינו - בו בחיוב בין מלווה לבין לווה לא נקבע לאחר מכן, נבחן הדין במקרה - כמו המקרה שלפנינו - בו בחיוב בין מלווה לבין לווה לא נקבע המקרה שבו לא נקבע בחוזה כל מועד לפרעון החוב תשובה היא, שכן הבעייתיות שונה בשני המקרים. כפי שנראה, במשפט האנגלי טושטשה הבחנה זו. במספר פסקי-דין לא נקבע בחוזה מועד פירעון, וחרף זאת הניחו בתי המשפט, כי הצדדים קבעו פירעון "עם דרישה". אכן, בערעור נושא דיון נוסף זה הניחו השופטים, כי מועד הפירעון הינו "עם דרישה", אך נחלקו בדעתם, מה משמעותה של קביעה זו. לדעתי, יש להבחין בין המקרה בו נקבע במפורש בהסכם בין הצדדים כי הפירעון הינו "עם דרישה", לבין המקרה בו החוזה שותק על דבר מועד הפירעון. עלינו לשמור על הבחנה זו ועל דרכי ניתוחה, שכן כל מקרה מעורר בעיות משלו, וזאת גם אם התוצאות המתקבלות בשני המקרים בסופו של הניתוח אינן רחוקות זו מזו.
דרישה כתנאי מפורש
.10נפתח במקרה בו קבעו הצדדים מועד לקיום החיוב, אך מועד זה אינו מועד קבוע. בסוג מקרים אלה נכללים מספר מצבים. כך, למשל, יכול שהצדדים יקבעו שפרעון החיוב יהיה בזמן עתיד שאינו ניתן לקביעה, כגון, חודש לאחר שמטען פלוני יגיע. יכול שייקבע מועד הפירעון בזמן עתדי שניתן לקביעה, כגון חודש לאחר מותו של פלוני. בכל המקרים הללו, עילת התביעה מתגבשת עם קרות המועד שנקבע על-ידי הצדדים. במסגרת זו נכלל גם המקרה בו נקבע בין הצדדים כי החיוב יקוים בתום תקופה קבועה (כגון חודש או יום) לאחר דרישה. קביעה כזו יוצרת זמן פירעון עתידי הניתן לקביעה, ועילת התביעה תשתכלל עם עבור התקופה הקבועה לאחר הדרישה. כל עוד אין דרישה, לא מתקיים המועד לקיום החיוב.