.11מה הדין אם הצדדים קבעו ביניהם במפורש, כי מועד קיום החיוב הוא "עם דרישה"? נראה לי, כי על-פי עקרונות משפט כלליים התשובה צריכה להיות, כי מועד קיום החיוב - וממילא היום שבו נולדה עילת התביעה ייקבע על-פי הפירוש הראוי של הדיבור "עם דרישה" בו נקטו הצדדים. לפנינו איפוא שאלה פרשנית. עלינו לפרש את הדיבור "עם דרישה" שנקטו הצדדים על רקע תכלית החיוב אותו נטלו על עצמם. דומה, כי במצב הדברים הרגיל, ובהיעדר נתונים המצביעים על פירוש שונה, יש להניח, כי הדיבור "עם דרישה" משמעתו כמתבקש מלשונו, כלומר, שמועד החיוב יתגבש עם ביצוע פעולת דרישה על-ידי הנושה כלפי החייב. אם הנושה
--- סוף עמוד 276 ---
לא דרש פירעון מהחייב, לא הגיע מועד קיום החיוב, וממילא לא מתחיל מרוץ ההתיישנות. הדיבור "עם דרישה" ממלא איפוא שני תפקידים מצטברים. הוא קובע את מועד מילוי החיוב והוא קובע תנאי למילוי החיוב. עמד על כך טרייטל, באומרו:
Is that the creditor[''on demand] the effect of these words" g.h. treitel, the law of) " cannot sue before making the demand .( 570( 1987,.th ed 7,london) contract עמד על כך קורבין באומרו:
Where a contractor promises to render his performance 'on" denand' or at a specified time after demand, the reasonable Interpretation would seem to be that an actual demand for Action oes not lie unless demand has performance. With the exceptions mantioned hereafter, this;appears to be the rule A, been made and the statute of limitations begins to run from the3 .st. Paul, vol) a.l. cordin, on contracts) "date of demand .( 75(1960
עם זאת, ייתכן שהצדדים ביקשו ליתן משמעות שונה לדיבור "עם דרישה", בו נקטו. כך, למשל, ייתכן שהם ביקשו ליתן לדיבור "דרישה" משמעות מיוחדת, לפיה אין הדרישה תנאי מוקדם להתגבשות החיוב, והיא לא באה אלא להצביע על כך, כי החיוב כבר התגבש וכי הריבית על אי-תשלומו תחל לרוץ ממועד הדרישה. לשם מתן משמעות מיוחדת לדיבור "עם דרישה" יש להצביע על כך, כי תכלית החוזה תוגשם במתן משמעות מיוחדת זו. על תכלית החוזה ניתן ללמוד מתוכו וממהות הסדריו ומבנהו, וכן ממקורות חיצוניים לו, כגון מהלך המשא והמתן בין הצדדים והתנהגותם לאחר כריתת החוזה, חוזים אחרים הקיימים ביניהם, הנוהג המסחרי הידוע להם או שיש להניח שהם ידעו עליו ומקורות אחרים שיש בהם כדי להציע על תכלית החוזה ומטרתו. החזקה הינה, כי תכלית החוזה תוגשם, אם תינתן ללשון החוק המשמעות הרגילה, הנודעת לו בלשון בה נקטו הצדדים. הנטל מוטל על הצד הטוען למשמעות מיוחדת. זאת ועוד; עקרונות כלליים מחייבים, כי אם הנושה צריך ליתן דרישה לשם קביעת מועד הפירעון, עליו ליתן את הדרישה תוך זמן סביר, ואין הוא רשאי להמתין עד בוש. עקרונות כלליים אלה הם שניים: ראשית, העיקרון הכללי בדבר ביצוע פעולה משפטית בתום-לב (סעיף 39לחוק החוזים (חלק כללי)). עקרון תום הלב דורש כי הנושה יבצע הדרוש בזמן סביר ולא יעמיד את החייב בפני מצב שאין הוא יודע עוד מה דין החוב וכיצד להוכיחו; שנית, העקרונות הכלליים העומדים ביסוד דיני ההתיישנות, אשר, כפי שנראה (ראה פיסקה 21להלן), מצדיקים מתן הודעה תוך זמן סביר כדי להגן על האינטרסים הראויים של החייב ושל הציבור. עמד על כך בית המשפט בפרשת . 112, at[9] (1945) , gossard v. Gossardבאומרו: