פסק דין
התביעה
1. התביעה היא לתשלום פיצוי בסך 11,902,379 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעת לטענתה על ידי הנתבעות.
(לשם הקיצור, יקראו להלן הצדדים כדלקמן: התובעת תיקרא- "התובעת". הנתבעת 1 תיקרא- "העירייה". הנתבעת 2 תיקרא- "החברה" ).
2. לטענת התובעת נוצר בין הנתבעות לבין רשות הטבע והגנים (להלן: "הרשות"), שיתוף פעולה בנוגע להפעלת הגן הלאומי בית שאן (להלן: "הגן") שבמסגרתו היו אמורים תיירים רבים הפוקדים את הגן הנ"ל להיכנס אליו אך ורק מתוך מתחם הסראיה (להלן: "המתחם"), הממוקם בקרבת הגן.
3. המתחם הינו מבנה עתיק ששימש בעבר כבית הממשל הטורקי, עמד נטוש ומוזנח שנים רבות והמתין ליזם שישקיע בפיתוחו והפיכתו לאתר תיירות הכולל חנויות מזכרות, מסעדות, בתי קפה וכיו"ב.
4. לטענת התובעת, העירייה פרסמה מכרז פומבי לשכירת המתחם על ידי יזם כאמור, אך לא הוגשו כל הצעות וזאת מספר פעמים. לפיכך הוחלט על הקמת ועדת איתור לצורך איתור יזם. במסגרת זו פנתה העירייה לאחד ממנהלי התובעת, מר שמעון סיבוני והציעה לו לשכור את המתחם, לפתחו ולהפעילו וזאת לאחר שוועדת האיתור שוכנעה באיתנותה הכספית של התובעת. בסופו של יום נבחרה התובעת על ידי ועדת האיתור כזוכה במכרז לפיתוח המתחם.
5. ביום 27/05/09 נחתם בין התובעת לבין החברה, כזרועה הארוכה של העירייה, הסכם שכירות בקשר עם הפעלת המתחם. לחתימת ההסכם קדם אישור של מליאת מועצת העיר פה אחד. תקופת ההסכם נקבעה ל- 5 שנים עם אופציות הארכה של 5 שנים נוספות מידי פעם, עד למקסימום של 25 שנה פחות יום. הארכת ההסכם מעבר ל- 5 השנים הראשונות, טעונה הייתה קבלת אישור שר הפנים.
6. לטענת התובעת, הסכם השכירות נכנס לתוקפו רק ביום 15/08/10, עם חתימת נספח להסכם שיתוף פעולה בין העירייה לרשות. במסגרת הסכם השכירות, נדרשה התובעת לבצע עבודות פיתוח במתחם וניתנה לה זכות שכירות וכן זיכיון בלעדי בהפעלת מערך השינוע (של תיירים/מבקרים) בין המתחם לגן. מדובר היה בעבודות פיתוח בהיקף נרחב של מיליוני ₪.
7. לטענת התובעת, הנתבעות לא הסתפקו בביצוע "עבודות היזם" שנקבעו בהסכם אלא הטילו על התובעת ביצוע עבודות פיתוח נוספות שהיו מיועדות לביצוע על ידי החברה לפי סעיף 5.1 להסכם ואשר שוויין נאמד במיליוני ₪ (להלן: - "עבודות החברה"). בכך גדל משמעותית היקף ההשקעה והסיכון הכספי של התובעת כיזם.
8. לטענת התובעת, בעוד היא מילאה את כל התחייבויותיה ואף את עבודות החברה במקצועיות ויעילות והקימה מתחם לתפארת, הנתבעות מצדן פעלו בחוסר תום לב בין באופן ישיר ובין באופן עקיף על מנת לתקוע טריז בגלגלי הפרויקט, כמפורט להלן.