9. ראשית, הנתבעות לא מינו גורם מקצועי מטעמן כאחראי על הפרויקט וכמי שיסייע לתובעת להוציאו לפועל. יותר מכך, מונה מטעם העירייה כמנהל אגף התיירות, מר גואל ישראלי, שבסמוך לאחר כניסתו לתפקיד, הסתכסך עם מנהל האתר מטעם התובעת, מר עובד נור, ודרש לפטרו, תוך שהוא מצהיר לא אחת בפומבי, כי הוא פועל ויפעל להכשלת הפרויקט וכך נהג בפועל.
כמו כן, ראש העיר הנוכחי, מר רפי בן שטרית, עוד טרם היבחרו, בחודש 10/2013, הצהיר בריש גלי כי הפרויקט נכשל ואין על העירייה להוציאו לפועל ועוד אמירות מסוג זה.
10. שנית, נתקיימו מחדלים בנוגע להתנהלות הנתבעות מול הרשות והופרה ההתחייבות בדבר הכניסה לגן דרך המתחם. בעניין זה נטען כי לפי ההסכם שבין העירייה לרשות (אליו צורף נספח, שלפיו המחתה העירייה את זכויותיה לתובעת), התחייבה הרשות שכניסת המבקרים לגן תהיה מתוך המתחם וכרטיסי הכניסה לגן ימכרו בחנות במתחם ודמי הכניסה יכללו גם את דמי השינוע של המבקרים מהמתחם לפתח הגן.
11. שלישית, הרשות התחייבה להעביר לעירייה מידי חודש, תמורה בגין הפעלת השינוע בסך של 7 ₪ לכל כרטיס שנמכר. הרשות אף התחייבה לפרסם את עניין הכניסה לגן והשינוע בקרב ארגוני התיירות ולקבוע שילוט מתאים כדי לרתום את מורי הדרך להצלחת המיזם. ההתחייבות הנ"ל, שהינה התחייבות יסודית אשר עמדה בליבת ההסכם, הופרה. הרשות לא קיימה את התחייבויותיה הנ"ל. את עלות השינוע העמיסה הרשות על כתפי מורי הדרך ויצרה בכך כעס בקרבם וכפועל יוצא נגרמה ירידה במספר המבקרים במתחם.
לטענת התובעת, העירייה לא עמדה לצידה ולא סייעה לה מול הרשות ובסופו של דבר לאור לחץ מצד הרשות וחוסר שיתוף פעולה מצד העירייה, נאלצה התובעת להסכים לכך שהכניסה לגן הלאומי תהיה ישירות לגן עצמו וכי בסוף הביקור בגן יוסעו המבקרים למתחם רק על מנת לעלות על האוטובוסים שחיכו להם שם.
שינוי זה פגע קשות במשך ובאיכות השהות של מבקרי הגן במתחם והוריד משמעותית את נפח הפעילות הפוטנציאלי של העסקים במתחם.
12. רביעית, נתקיים מחדל מצד הנתבעות בקבלת אישור שר הפנים להארכת תקופת השכירות.
12.1 לטענת התובעת, היה ברור בעת חתימת ההסכם כי לאור היקף ההשקעות הנרחב, יש לקבוע תקופת שכירות משמעותית והנתבעות התחייבו בסעיף 7.3 להסכם, כי יפעלו "בשקידה ראויה כבר במועד חתימת ההסכם" לצורך אישור הארכת תוקפו של ההסכם.
12.2 בדיעבד התברר כי הם לא מילאו התחייבות זו, לא פנו למשרד הפנים עם החתימה על ההסכם בשנת 2009 ואף לא בסמוך לאחר מכן, אלא רק בחודש 08/2013, היינו באיחור של 4 שנים, כאשר עמדת הסירוב של משרד הפנים נמסרה לתובעת לראשונה רק כשנה לאחר מכן.