פסק דין
1. לפנינו תביעה מיום 28.10.16, של עובדת "מבקשת מקלט" מאריתראה (להלן: "התובעת"), כנגד מעסיקתה, תבליני הדור השלישי בע"מ (להלן: "הנתבעת") וכנגד בעל מניות הנתבעת, מר חיים פרג (להלן: "הנתבע"), לתשלום זכויות סוציאליות הנובעות מתקופת העסקתה וסיומה.
טענות התובעת
2. התובעת הועסקה אצל הנתבעים בייצור תבלינים, מיום 01.02.13 ועד לפיטוריה לאלתר ביום 15.05.16.
לטענתה, מר קובי ביצאצי, שהיה מנהלה הישיר (להלן: "קובי"), הורה לה לא להגיע בטענה כי אשרת השהיה שלה לא תקינה, וכל זאת ללא מתן הודעה מוקדמת לפיטורים וללא עריכת שימוע כדין.
3. התובעת עבדה במתכונת של 5 ימים בשבוע, ימים א'-ה', כ- 11 שעות ביום, ויום שישי פעם בשבועיים כ- 10 שעות ביום (בסעיף 2 לתצהירה ציינה כי עבדה ימים א'-ה' לרוב כ- 11 שעות, וימי שישי לעיתים נדירות כ- 10 שעות).
שכרה שולם לה במזומן, כאשר תחילה השתכרה 25 ש"ח לשעה, ומחודש 03/15 הועלה שכרה ל- 27 ₪ לשעה.
4. לא נמסרה לתובעת הודעה בדבר תנאי עבודתה בשפה המובנת לה. כמו כן, מחודש 02/13 עד לחודש 01/14 לא נמסרו לה תלושי שכר ולאחר מכן נמסרו לה תלושי שכר מפוברקים, החסרים פרטים רבים כגון שעות עבודה, גמול שעות נוספות, חופשה והבראה, שלא שולמו לה כלל (בתצהירה תיקנה את תחשיביה ברכיב השעות הנוספות לאחר שנמסרו לה דו"חות נוכחות ועתרה רק לשעות נוספות בגין החודשים בהם לא הונפקו תלושי שכר; כמו כן, תיקנה התובעת את תחשיביה עבור ימי חגים, ימי חופשה ודמי הבראה, שלטענתה שולמו באופן חלקי כעולה מתלושי השכר).
5. על הצדדים חל צו הרחבה בענף התעשייה- מסגרת לביטוח פנסיוני מקיף בתעשייה (להלן: "צו הרחבה בענף התעשייה") לאור מהות עיסוקה העיקרי של הנתבעת כמפעל לייצור תבלינים ומוצרי מזון.
6. הנתבע הנו דירקטור, מנהל ובעל השליטה של הנתבעת, "הרוח החיה מאחורי" הנתבעת, אשר קבע ופיקח על תנאי העסקתה של התובעת. על כן, הוא אחראי באופן ישיר לאי תשלום הזכויות הסוציאליות של התובעת.
יש להטיל על הנתבע אחריות אישית עקב חובה חוזית או נזיקית, על יסוד של חובת תום הלב או כל דין אחר שיש להטיל על אורגן בחברה על ביצוע עוולות שביצע באופן אישי [ע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' שולדר חב' לבניה בע"מ (פורסם בנבו, 05.02.14); ע"ע 1417/04 ברוך קמאי נ' יוסף בירנבאום (פורסם בנבו, 17.05.06) (להלן: "פס"ד קמאי")].
כמו כן, יש להטיל אחריות אישית מכח חוקי המגן, להפרות בהתאם לסעיפים 25ב, 26 ו- 27 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") ויש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד כמעסיקים במשותף.
בנוסף, יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע באופן אישי בשם הפרת חוקי מגן רבים, שכן הנתבע היה בעל מניות יחיד ודירקטור יחיד של הנתבעת והיה עליו לוודא שהעובדים, לרבות התובעת, מקבלים את מלוא זכויותיהם. כמו כן, הנתבע הפר את חובת האחריות והאמון המיוחדים שחלים על יחסי עובד-מעסיק המהווה חוסר תום לב כשיקול להרמת מסך ההתאגדות בהתאם לפסיקה.
בסיכומיה, זנחה את טענת הרמת המסך וטענה כי יש לחייב את הנתבע באופן ישיר מכח הפסיקה שאוזכרה לעיל (אולם לא טענה כי יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד).