מובהר כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א 1951 אינן חלות על הטיס מכוח הוראת סעיף 30(4) לחוק, המחריגה אנשי צוות אויר. לעומת זאת, חלות על הצדדים תקנות הטיס (מגבלות זמן טיסה בשירותי התעופה), תשל"א 1971 והחברה תפעל בהתאם להן, כמו גם בהתאם לכל הוראה ו/או הנחיה רלוונטית שתהיה תקפה."
(ההדגשות הוספו – ו.ו.ל)
36. ניתן אם כן להיווכח כי בהתאם ללשונו המפורשת של הסכם העבודה נקבע כי ניר יועסק במשכורת חודשית. עוד ניתן ללמוד מלשון ההסכם כי המשכורת החודשית אינה משולמת רק בגין שעות טיסה, אלא מהווה תשלום ותמורה בגין כל התפקידים, לרבות המשימות הקרקעיות והמשימות הנלוות לביצוע שעות טיסה. כפי שגם נקבע בסעיף 2.4 להסכם העבודה: "במסגרת תפקידו, יהיה הטייס אחראי להטסת כלי הטיס השייכים לחברה.... וכן ימלא תפקידים נלווים נוספים פרט להטסת כלי הטיס של החברה, הכל בהתאם להוראות הממונים עליו, כמפורט לעיל, כפי שיהיו מעת לעת".
37. הנה כי כן, הסכמת הצדדים במסגרת החוזה היא כי המשכורת הינה משכורת חודשית המשולמת על בסיס שיטת חישוב של מכסת שעות טיסה קבועות, וזאת הן בגין שעות טיסה והן בגין שעות עבודה קרקעיות, לרבות עבודה משרדית, שעות המתנה, הדרכות, ריענונים ומשימות נלוות נוספות, כאשר בגין כל זאת משולמת המשכורת החודשית, למעט "שעות טיסה נוספות" אשר רק בגינן משולמת תוספת על המשכורת החודשית הקבועה.
38. דומה כי אף ניר במסגרת סיכומיו מסכים כי התשלום אינו רק עבור ביצוע הטיסה נטו אלא גם עבור הכנה שאינה כלולה בחישוב "שעת טיסה", אלא שלדידו, התשלום כולל רק "פעולות שיש להן זיקה ישירה לעבודתו של הטייס כטייס". לטעמנו, עמדה זו אינה מעוגנת בלשון החוזה הנוקטת במונח "שעות עבודה משרדית ואחרת, לרבות שעות המתנה וזמני נסיעה" שברי כי אינן מצטמצמות רק לכדי זיקה ישירה לעבודת הטייס כפי שטען ניר.
39. עוד יש לציין כי מתכונת עבודה זו, של חישוב שעות פעילות ספציפית הכוללות גם פעולות נלוות, היא מותרת כל עוד היא עומדת בתנאי חוק הגנת השכר וחוק שכר מינימום, כאשר לעניין צוותי אוויר הדבר מקובל, ואף נקבע כך במפורש בעניין דיילי אוויר, ובזו הלשון:
"הסדר זה, אשר מצדו האחד תשלום שכר שעה גבוה עבור שעת טיסה ומצדו האחר אי תשלום שכר עבור שעות קרקע היה נהוג ומוסכם, לכאורה, בין הצדדים. במסגרת נסיבות דומה נאמרו בפרשת שמואלי הדברים הבאים: "מכיוון שתכליתם של חוקי המגן היא לקבוע תנאים מינימליים במטרה להגן על העובד, לא נראה לנו כי תכליתם מחייבת את התערבותנו לטובת עובדים שלא קופחו מבחינת תשלום בגין עבודה שעות נוספות. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בפסק הדין שור ושות', בשינויים המתאימים: "יש לפרש את חוקי עבודה המגן בהתאם לתכליתם. משהסכימו הצדדים ביניהם בתום לב על שיטת שעות עבודה גמישות, אין הדבר נוגד את תכליתם של חוקי עבודה המגן. יש לשמור על זכותם של הצדדים לחוזה עבודה אישי לקבוע תנאי עבודה התואמים את הנסיבות, את דרישות העבודה..., וזאת בתנאי שהנקבע בחוזה העבודה אינו חורג מהוראות חוקי העבודה המגן. במקרה של קביעת שעות העבודה של העובד יש לאפשר לצדדים לחוזה העבודה גמישות, תוך שמירה על תכלית החוק למנוע ניצול העובד והעסקתו שעות רבות, ועל ידי כך לשלול ממנו את חייו הפרטיים וחירותו". דברים אלו יפים אף לעניינו."