בהתייחס לטענת המערער בדבר ההכרה בחוב נשוא ההוצל"פ כ"חוב אבוד", קבע ראש ההוצל"פ כי משנדונה טענה זו, בהליכים שהתקיימו בין הצדדים, אין מקום לחזור ולהידרש לה בשנית (סע' 15 להחלטת ראש ההוצל"פ מיום 23.11.2004, מוצג "ג" לתיק מוצגי המערער).
ראש ההוצאה לפועל הוסיף וקבע כי גם טענת המערער בדבר קנוניה שנרקמה בין המשיב ובין מר ירושלמי, אינה מסוג הטענות הראויות לידון בפניו, בגדרי טענת "פרעתי", בשל מורכבותה. מכל מקום, קבע ראש ההוצל"פ כי לא שוכנע שאכן שנרקמה קנוניה, כנטען (סע' 13 להחלטת ראש ההוצל"פ מיום 23.11.2004, מוצג "ג" לתיק מוצגי המערער).
על כל אלה, דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשת המערער בטענת "פרעתי", וחייב את המערער בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור של 10,000 ₪, כולל מע"מ, "וזאת משום שאני סבור שלא היה כל יסוד לבקשה שהגיש החייב" (סע' 18 להחלטת ראש ההוצל"פ מיום 23.11.2004, מוצג "ג" לתיק מוצגי המערער).
על החלטה זו, הערעור שבפני.
--- סוף עמוד 5 ---
ד. טענות הצדדים בערעור
טוען המערער כי טעה ראש ההוצאה לפועל משלא קיבל את טענתו, לפיה, השתהה הזוכה "זמן בלתי סביר בהליכי גבייה ונקיטת הליכים מבצעיים ובכך שיש לנושא זה קשר ישיר לטענותיו האחרות של המערער בדבר הכרזת החוב כחוב אבוד" (סעיף 1 לעיקרי הטיעון מטעם המערער).
המערער מוסיף וטוען, כי טעה ראש ההוצל"פ בקביעתו, לפיה, טענותיו התגבשו טרם מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המערער טוען כי "חלקן הגדול של טענות המערער נבע מעובדות מעשיים ומחדלים, כולם של הזוכה, שנעשו לאחר מתן פסק הדין" (סעיף 1.1. לעיקרי הטיעון מטעם המערער).
המערער טוען עוד, כי טעה ראש ההוצל"פ משדחה את טענתו, לפיה, העדיף הזוכה העדפה פסולה, את ענייניו של מר ירושלמי. המערער טוען כי העובדות העומדות בבסיס העדפת החייבים האסורה, נודעו לו רק לאחר מועד מתן פסק הדין.
המערער מוסיף וטוען לענין זה, כי טענת המשיב, לפיה, ההסדר שנכרת עם מר ירושלמי אינו קשור לתיק דנן, נטענה לראשונה בסיכומיו, ולפיכך מן הדין היה לדחות טענה זו.
טענה נוספת בפי המערער, עניינה קביעת ראש ההוצל"פ לפיה אין די בזקיפת החוב נשוא תיק ההוצל"פ כ"חוב אבוד", כדי לגרום להֵפטר המערער מחובו. המערער טוען כי טעה ראש ההוצל"פ "שלא שעה לטענות המערער כי מדובר באי צדק מהותי ועשיית עושר ולא במשפט, בעוד הזוכה מנסה לחסות בצל פקודת מס הכנסה ולאחר שעשה רווח הון על גבו של המערער – מנסה כעת לגבות שוב את אותו חוב פעמיים. הזוכה קיבל מימון ביניים בסכומי עתק, השתמש בכספים אלו לעשיית רווח עצום ובכך קיבל סכומים כסף ניכריים על חשבון החוב." (סעיף 8.4 להודעת הערעור).