17. יוצא שהתכלית הסובייקטיבית של סעיף 174 לחוק היא קיצור פרק הזמן של הליכים לפני הרשם בדרך של הפחתת האפשרויות לערער בזכות על החלטות ביניים עם הינתנן. אם רואים בכל אחת מהחלטות הרשם, זו בהתנגדות למתן פטנט וזו בבקשה לתיקון בקשת הפטנט, "הליך" נפרד שיש עליו זכות ערעור, התוצאה היא ערעור נוסף – על ההחלטה בבקשת התיקון – במהלך הדיון בפטנט והארכה של הדיונים לפני הרשם. לעומת זאת, פרשנות שרואה בבקשת התיקון "הליך ביניים" ב"הליך העיקרי" של התנגדות למתן פטנט, חוסכת ערעור בזכות ועשויה לקצר את הדיון הכולל בבקשת הפטנט. התכלית הסובייקטיבית של סעיף 174 לחוק תומכת אפוא בפרשנות שמציעים המשיבה והיועץ.
18. המבקשת טענה כי דווקא הפרשנות שהיא תומכת בה, תקצר את זמן הדיון. לגישתה, אם יתברר רק בסוף הדיון שהחלטת הרשם בבקשת התיקון הייתה שגויה, יהיה צורך לדון מחדש בסוגיה זו ובהתנגדות למתן פטנט (בהתאם לנוסח המתוקן של הבקשה). "גילוי מוקדם" יחסוך, כך נטען, את הדיון הכפול. איני מקבל טענה זו. ראשית, היא עשויה להיות נכונה לכל החלטת ביניים במשפט אזרחי, ובכל זאת הכלל הרגיל הוא שערעור על החלטת ביניים יידחה לתום ההליך העיקרי (עניין כהן, פסקה 8. עוד על כך – בהמשך). שנית, יש פתרון פשוט לבעיה הנטענת. אף אם אין זכות לערער על ההחלטה בבקשת התיקון, אפשר לבקש מייד רשות לערער עליה. אם ערכאת הערעור תמצא שיש קושי בהחלטה זו, היא תוכל לתת רשות ערעור, והדיון יימשך בהתאם להחלטתה. יש להבהיר כי לא בכל מקרה תתעורר בעיה. פעמים רבות החלטת הרשם נכונה (ולפחות אינה שגויה במידה שמשפיעה על המשך הדיון). פעמים אחרות ההחלטה בבקשת התיקון לא תשפיע על התוצאה הסופית, למשל אם בסוף ההליך יתברר שיש בבקשת הפטנט פגם שמונע לתת פטנט בלי קשר לתיקון הבקשה – ולעיתים פגם זה ברור כבר בשלב הדיון בבקשת התיקון. על כן אין בידי לקבל אף את טענת המבקשת שתמיד תידרש רשות ערעור על ההחלטה בבקשת התיקון (ולכן מוטב, לשיטה זו, לקבוע זכות לערער עליה).
19. אשוב לתולדות סעיף 174 לחוק, והפעם במבט רחב יותר עליהן. פקודת הפטנטים והמדגמים הסדירה בעבר את דיני הפטנטים בישראל (מיום תחילתו של החוק הוא מסדיר אותם, אולם הפקודה חלה על פטנטים שניתנו לפני כן, ואין לה תחולה בענייננו). בסעיף 51(2) לפקודה זו הוקנתה זכות ערעור על סוגים מסוימים של החלטות, בהן "החלטה בנידון התנגדות למתן פטנט" ו"צוויים בנוגע לתקונו של פירוט או לתקונם של פטנטים" (סעיפים קטנים (ד) ו-(ו), בהתאמה). בחוק הפטנטים בחר המחוקק בדרך אחרת. בשלב הראשון הוא העניק זכות ערעור על כל החלטה. לאחר מכן – שעה שפקודת הפטנטים והמדגמים עודנה בתוקף (בקשר למדגמים) ואפשר להשוות להסדריה – הוא הבחין בין החלטות לפי מבחן "סיום הדיון בהליך". מכאן שהמחוקק בחר שלא לקבוע זכות ערעור על החלטות הרשם לפי סוגן. אף מטעם זה אין לקבל את הטענה כי על החלטה בעניין תיקון בקשת פטנט מוקנית תמיד זכות ערעור. יש לבחון את ההחלטה לפי חלקה בהליך.