פסק דין
1. שני התובעים, עומר ווזנר (להלן – עומר או התובע 1) ומקסים קירין (להלן – מקסים או התובע 2), יוצאי יחידות קרביות בצה"ל, עבדו אצל הנתבעת (מדינת ישראל – משרד החוץ) כעובדים מקומיים ישראליים (להלן - עמ"י) בשגרירות או בקונסוליה בחו"ל, במדינות שהוגדרו כ"בעלות סיכון בטחוני". הם תובעים הפרשי שכר עבור שעות עבודה שבגינן לגרסתם מגיע להם שכר. מכאן המשותף ביניהם.
2. עומר עבד כ"עמ"י" בקונסוליה במומביי שבהודו מיום 6.12.11 ועד ליום 31.8.12. מקסים עבד כעמ"י בבקאו בין השנים 2011-2012. בסיכומי תשובה הובהר כי נפלה טעות בתקופת העבודה של מקסים, וכי הוא עבד מיום 17.11.11 ועד ליום 15.4.12 בבאקו והחל ממאי 2012 ועד לנובמבר 2012 בהודו.
לפי הנטען, עומר הגיע למומביי והתייצב לפני קצינת המנהלה, גב' אורטל אלבז (להלן – גב' אלבז)ׂׂׂ,ׂ בשגרירות לשיחת היכרות. בין היתר הוסבר לו על ידי גב' אלבז כי עליו לחתום על הסכם העסקה הנקרא "חוזה מיוחד להעסקת עובד במשרה בלתי צמיתה בנציגות מדינת ישראל בחו"ל – עובד מקומי ישראלי (עמ"י)" (להלן – החוזה המיוחד). לפני החתימה על החוזה המיוחד הכינה גב' אלבז "זיכרון דברים". עוד באותו יום חזר עומר וחתם על זיכרון הדברים, עליו גם חתמה גב' אלבז. לפי הכתוב בזיכרון הדברים, עומר יאלץ לעבוד ב"חריגה" של בין 50 ל- 60 שעות בכל חודש.
חמישה ימים לאחר מכן, ביום 12.12.11, חתם עומר על החוזה המיוחד.
התובע 1 טוען כי עבודתו חייבה שעות עבודה מרובות, כ- 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע וכללה עבודה בשבתות, חגים, שעות נוספות, כוננויות ותורנויות. הוא קיבל שכר חודשי של 3,100 דולר ארה"ב (3,100$) ולאחר חצי שנה סך של 3,550$, אך לא קיבל שכר בגין השעות הנוספות המרובות שעשה במהלך עבודתו.
עומר טוען כי הנתבעת הציגה בפניו מצג שווא והטעתה אותו לחשוב כי תוכנו של זיכרון הדברים ותוכנו של החוזה המיוחד זהים, כאשר למעשה היו שונים לחלוטין. זיכרון הדברים החיל את התקשי"ר ואילו החוזה המיוחד מפנה להוראות השות"ש (הוראות שכר ותנאי שירות בחוץ לארץ) כחלות על העסקתו.
לגישתו של התובע 1, הנתבעת פעלה כלפיו בחוסר תום לב, וברשלנותה גרמה לו להסיק ולהבין כי הינו עובד לפי תוכנו של זיכרון הדברים. ב"כ התובע הפנה בתביעה להוראות סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח-1968 (עוולת הרשלנות) וגם לסעיף 12ב' לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.
עומר עבד שעות רבות מעבר למכסה המקסימאלית הנקובה בזיכרון דברים והוא דורש בתביעתו תמורה בגין שעות נוספות בסך של 67,235.84 ₪.