גם אם היינו רואים בזיכרון הדברים הסכם מחייב, אין חולק כי חמישה ימים לאחר מכן, התובע 1 חתם על חוזה מיוחד, הקובע שכר גלובלי. אין חולק כי התובע 1 קיבל את נוסח ההסכם וניתן לו אפשרות להתייעץ ולחשוב לפני שהוא חתם. הוא עשה זאת בדעה ומרצון – הגם שהוא חשש לגבי עתיד העבודה אם הוא יסרב לחתום.
לאור כל אלה, לא ניתן להעניק לזיכרון הדברים נפקות של הסכם מחייב.
10. טענה על חוסר תום לב במשא ומתן
הוכח, והתובעים אף מודים בכך, שבמסגרת הקורס שנועד לבחון את התאמתם לתפקיד וקבלתם לעבודה, נאמר להם כי הם יקבלו "שכר גלובאלי", הכולל שעות נוספות. הם אף ידעו את הסכומים שהם היו עתידים לקבל (בערך) ואת יתר תנאי העסקתם. אין גם חולק כי הם רצו את העבודה, שנחשבת למבוקשת מאוד.
מסיבה לא ברורה לנו לא נחתם חוזה העסקה בארץ אלא בעת הגעתם של המאבטחים למדינת היעד. התובעים קראו את החוזה, הבינו אותו וחתמו עליו.
ייתכן כי קשה יותר לסרב לחתום על החוזה כאשר המאבטח כבר נמצא בחו"ל ועשה את כל ההערכות הנדרשת לשהייה בחו"ל. עלה מן העדויות כי זה הנוהל הקיים ומתעוררת שאלה האם הדבר ראוי. בכל מקרה, מדובר בפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת ואין לנו סמכות להתערב בכך.
על אף זאת, לא היתה כל סתירה, או אי התאמה, בין מה שהובטח במהלך הליכי הקליטה ובמו"מ לקראת הנסיעה לחו"ל לבין החוזה המיוחד.
לכן, אין כל הצדקה לטענה של חוסר תום במשא ומתן לקראת כריתת החוזה.
11. טענה על הפרת חוזה
כפי שאמרנו לעיל, זיכרון הדברים לא מהווה הסכם מחייב וגם אם היה כזה, הוא שונה מההסכם המיוחד שנחתם על ידי התובע 1. ההסכם המיוחד אינו פגע בזכויות קוגנטיות של העובדים, שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל עליהם.
לא הוכח כי גורם מוסמך של הנתבעת הבטיח למי מן התובעים שהם יקבלו גמול נוסף בגין שעות נוספות כלשהן. אכן, היו שעות נוספות בעבודת התובעים, והתובעים והקב"טים דיווחו על כך. אולם, אותו דיווח לא היה מיועד לתשלום גמול לתובעים, אלא לתפקוד מקצועי נכון של הנציגויות, ולמניעת שחיקת המאבטחים.
אנו מקבלים את גרסת הנתבעת, שעולה מגרסת העדים שנשמעו מטעמה, על כך שמטרת הדיווח הייתה מבצעית ולא כספית.
בחוזה המיוחד, נספח 1, הוגדר "שכר העובד" שהינו מורכב משכר ארץ ומתוספות חו"ל, כאשר שכר ארץ הוא "השכר המשולב ורכיבים מסוימים בדומה לאלה המשולמים בישראל לכלל עובדי המדינה בדירוג מנהלי", תוך פירוט הרכיבים, ו"תוספת חו"ל" שהיא "תוספת שנועדה להתאים את השכר לתנאי המחייה במדינת השירות, על מנת לאפשר לעובד קיום ראוי והוגן במדינה זו".