26. לאחר שבחנו את העדויות, על רקע המארג הראייתי שהוצג לפנינו – העדפנו את גרסת הנתבעת. בכל הנוגע לתוכן השיחה שהתקיימה בין הצדדים ביום 25/12/14, נטל השכנוע מוטל על שכם התובעת, אשר מבקשת להיבנות מהצהרות/הסכמות בעל-פה שהיא מייחסת לנתבעת. אלא שבעדות התובעת לא מצאנו את המטען הראייתי הדרוש לשם הוכחת אותן הצהרות/הסכמות, אף לא לכאורה. לאור מכלול הראיות, גרסת הנתבעת נראית סבירה יותר, ולהלן נפרט קמעא.
27. אשר לטענת התובעת לפיה מר קוניא הסכים להארכת תקופת ההודעה המוקדמת – בעדותו בפנינו, מר קוניא עמד על הכחשתו את הטענה. הוא התבקש להתייחס להודעות הדוא"ל ששלחה לו התובעת, ובתשובה הוא ציין כי באותה התקופה התובעת הייתה "בסיטואציה לא נוחה", ניסתה להכניס לפיו דברים, והוא בחר שלא להגיב. כך או אחרת, אין צורך להכביר מילים באשר לטענה זו של התובעת, באשר אין לה נפקות לצורך ההכרעה בתביעה דנא, שהרי ממילא התובעת עותרת לסעדים בגין התקופה שעד יום 11/03/15.
28. אשר לטענה לפיה מר קוניא הורה לתובעת להפסיק להגיע למקום העבודה – חוששים אנו כי הצגת הדברים בתצהיר התובעת עלולה לצייר תמונה לא מדויקת. מן הניתוח בפרק הקודם, עולה כי מר קוניא לא יזם את הפסקת התייצבות התובעת בעבודה, אלא נענה לבקשתה לפטור אותה מהתייצבות במקום העבודה, נוכח החששות שהעלתה. אדרבא עולה כי מר קוניא העדיף שהתובעת תגיע לעבודה, גם אם בחלק מהזמן תעסוק בענייניה הפרטיים.
29. איננו מקבלים את הייחוס למר קוניא, כאילו שחרר את התובעת מהתייצבות במקום העבודה, נוכח מסקנתו כי החפיפה הסתיימה. אף מצב עניינים זה לא הוכח. גם אם התובעת ראתה את הדברים כאילו החפיפה הסתיימה, וגם אם ציינה כך בפניותיה למר קוניא בזמן אמת, אין פירוש הדבר שגם מר קוניא ראה זאת כך.
אנו מקבלים כסבירה, את עדות מר קוניא, לפיה לתפיסתו תהליך החפיפה לא היה תהליך קצר מועד של העברת מידע, אלא הוא כלל ליווי העובדים הנחפפים, וכן זמינות התובעת לכל עניין שיעלה. עמדה זו של מר קוניא, שלא ראינו עילה טובה להטיל בה ספק, מתיישבת כאמור עם בחירת הנתבעת לשלם לתובעת שכר שוטף, חרף שאושר לה לא להתייצב במקום העבודה, ולמרות שעמדה לנתבעת הזכות לוותר על עבודת התובעת ביתרת תקופת ההודעה המוקדמת ולשלם לה סכום חד פעמי נמוך משמעותית. כל שכן, בשים לב שהוברר – והתובעת אינה חולקת על כך - כי התובעת פוטרה על רקע תהליך צמצומים והתייעלות.