30. טענת התובעת שלפיה במהלך השיחה היא ביקשה ממר קוניא לקבל תמורת הודעה מוקדמת, וכן התשובה שייחסה למר קוניא – אף הן לא הוכחו. ועל כך נבקש להוסיף מספר הערות:
א. ראשית, התובעת לא הבהירה כיצד בדיוק קו חקירה זה משרת את טיעונה. אפשר כי התובעת ביקשה לחזק את טענתה, שלפיה באותה עת הנתבעת ויתרה על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת שנותרה.
ב. שנית, והדברים אף יפים בנוגע לקביעות עובדתיות נוספות - ניכר שהתובעת הייתה מודעת בזמן אמת לצורך בתיעוד, ועל רקע זה היא שלחה מפעם לפעם הודעות דואר אלקטרוני, בהן התייחסה להתרחשויות (מנקודת מבטה). העובדה כי למרבית טענות התובעת אין תימוכין בהודעות מזמן אמת – מוסיפה ומחלישה את טענותיה. ככל הנראה התובעת הייתה מודעת לקושי זה, ולכן ציינה בתצהירה כך: "ביקשתי ממר קוניא מכתב שיחליף את מכתב סיום ההעסקה שיש בידי ושאומר שאני נדרשת להמשיך את עבודתי 'בהתאם להוראות הממונים', אך הוא אמר שאין צורך ובכל בעיה שאפנה אליו.". אלא שבדברים אלו, שממילא לא הוכחו, לא מצאנו סגי, בשים לב לכך שהשיחה האמורה היא קרדינאלית לצורך ביסוס תביעתה, ולפי הצהרותיה היא אף הייתה מודעת לכך גם בזמן אמת.
ג. שלישית, אפילו נניח, לצורך הדיון, כי התובעת עתרה בזמן אמת לתמורת הודעה מוקדמת, ומר קוניא השיב לה כי עדיף לה להמשיך ולקבל שכר – אין פירוש הדבר כי באותה עת עמדה לתובעת האפשרות לקבל תמורת הודעה מוקדמת. ודוק: לפי גרסת התובעת כל שאמר לה מר קוניא הוא שעדיף לה המצב בו היא מקבלת שכר. דהיינו, מר קוניא שיקף לתובעת את יתרונה מהמצב הקיים - הא ותו לא.
31. מחקירתו הנגדית של מר קוניא, עולה כי התובעת מייחסת את היוזמה לשלם לה תמורת הודעה מוקדמת דווקא למר קוניא, וזאת במהלך השימוע -
א. ראשית, לא ברור כיצד קו חקירה זה מתיישב עם הגרסה בתצהירה, לפיה היא זו שביקשה לקבל תמורת הודעה מוקדמת. מכל מקום אין זה העיקר.
ב. שנית, איננו מוצאים כי קו חקירה זה מתאר את שאירע במציאות. כאמור, לאורך כל הדרך עולה כי הנתבעת הייתה מעוניינת ביחסי עבודה עד תום תקופת ההודעה המוקדמת. כך, בפרוטוקול השימוע אין זכר להצעה כזו מצד מר קוניא. בדומה לכך, גם ממכתב ההודעה המוקדמת/סיום ההעסקה עולה מסקנה ברורה לפיה הנתבעת הייתה מעוניינת בהמשך יחסי העבודה ובהמשך עבודתה של התובעת במהלך תקופת ההודעה המוקדמת. כך גם עלה מתצהיר מר קוניא, אשר הסביר באופן בהיר, כי הנתבעת הייתה זקוקה לתובעת במהלך תקופה זו, וכך עולה מהסכמת הנתבעת לשלם סכום עודף בעד המשך קיום יחסי העבודה.
ג. אומנם, במבט ראשון ניתן, אולי, להסיק מחקירתו הנגדית של מר קוניא כי הוא מאשר את שיוחס לו בקו חקירה זה. אלא, שבחינה זהירה של מכלול חלקי עדותו, על רקע ההתרשמות מעדותו, מלמדת בבירור כי לא כך הדבר.
ד. כך העיד מר קוניא בפנינו -
"ש. לגבי הפגישה שלך עם התובעת, לשימוע, במהלך השימוע אתה מעלה את האפשרות שהתובעת תקבל דמי הודעה מוקדמת או תמורת הודעה מוקדמת מדי חודש בחודשו ולא בתשלום אחד כדי שתהנה מהסוציאליות.
ת. כן
ש. זאת אומרת שזה היה רעיון שלך לפרוס את תמורת ההודעה המוקדמת לשלושה תשלומים.
ת. ניסיתי לחשוב רק לטובתה וניסיתי להציע הצעות שנראו לי באותו רגע הכי טובות עבורה.".
ה. יושם אל לב כי השאלות האמורות נוסחו תוך שימוש במונחים משפטיים ("דמי הודעה מוקדמת", "תמורת הודעה מוקדמת"). מייד בהמשך עדותו, כאשר מר קוניא השתמש במילותיו כדי להסביר את הדברים, הוברר כי אין הוא מסכים לאותה פרופוזציה, שהציג בפניו ב"כ התובעת. הוא הבהיר כי הסכמתו לשלם לתובעת שכר (וזכויות נוספות) בתקופת ההודעה המוקדמת, לא הייתה ללא תנאי, אלא היא באה בכפוף להנחה שהתובעת נותרת לעבוד בנתבעת באותה תקופה, וכך בלשונו:
"ש. זה היה מוסכם עליך שהיא תקבל את תמורת או חלף ההודעה המוקדמת בשלושה תשלומים ושיתווסף לזה הזכויות הסוציאליות.
ת. כן. במידה והיא עובדת איתנו אז כן.".
ו. אם עוד נותר ספק, בסמוך לכך נשאל מר קוניא: "האם עבודתה של התובעת הייתה דרושה לך במהלך תקופת ההודעה המוקדמת"?, ועל כך השיב בחיוב.
ז. חרף הדברים הללו, בשלהי עדות מר קוניא, ניסה ב"כ התובעת לייחס לו הצעה לתובעת לפיה תמורת ההודעה המוקדמת תיפרס על פני שלושה חודשים – שוב תוך שב"כ התובעת משתמש במונח המשפטי. בדומה לחלקי עדותו לעיל, תחילה אישר מר קוניא את הדברים, אך כאשר הסבירם במילותיו הוברר כי אינו מבין את משמעות השאלה לגבי פריסת תמורת הודעה מוקדמת על פני שלושה חודשים. עלה מעדותו כי התובעת נדרשה והסכימה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, וכנגד זאת הייתה זכאית לשכר. מניתוח תשובותיו עולה כי העד לא אישר את טענת התובעת לפיה הציע לה לקבל "תמורת הודעה מוקדמת", כשם שלא אישר את טענתה לפיה ביקשה לקבלה. כך באו הדברים לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון:
[...] "ש. תאשר לי שעמדה בפני התובעת האפשרות לקבל את תמורת ההודעה המוקדמת של שלושה חודשים בסכום אחד.
ת. עמדה.
ש. וטכנית אותו סכום אחד נפרס לשלושה חודשים כדי שהיא תוכל...
ת. אתה טועה, לא טכנית אלא מהותית, אם אתה לוקח את כל הסכום, כפי שעשינו לא מעט פעמים, הסתיימו יחסי עובד ומעביד וזהו, לא רואים אותו יותר, לא צריך להיות זמין ולא צריך להגיע לפגישות. במקרה הזה, לא ניתן סכום אחד, אלא נשתמרו יחסי עובד ומעביד והעובד צריך לבוא לעבוד, השכר משולם מדי חודש בתמורה לכך שהתובעת מגיעה וזמינה לשאלות, לכן זה לא טכני אלא מהותי.
ש. אתה אומר שהתובעת יכלה לקבל בתשלום אחד, תחת זאת היא בוחרת לעבוד, להגיע לעבודה ולקבל משכורת של שלושה חודשים.
ת. המילים שלך לא נכונות. היא יכלה לא להגיע לעבודה, היא בחרה להמשיך לבוא ולקבל את השכר, לרבות הסוציאליות ולהמשיך את יחסי עובד ומעביד. לאחר מכן, בפגישה לאחר מכן היא בחרה לא להגיע לעבודה.
ש. הייתה לה אופציה לקבל את כל החלף הודעה מוקדמת., האופציה השנייה הייתה לקבל שלושה חודשים חופש ולקבל שלוש משכורות.
ת. אתה שוב טועה, לא מדובר על חופש מדובר על יחסי עובד ומעביד כל מה שהיא בחרה הוא להמשיך את יחסי עובד ומעביד, להעמיד את עצמה זמינה לרשות החברה ככל שתידרש ובתמורה לקבל שכר.
ש. זה נכון שהיא ביקשה לקבל את כל חלף ההודעה המוקדמת במקשה אחת.
ת. לא זכור לי.".