17. עוד טוענים הנתבעים 6-7 כי אין הם היחידים שסברו בתום לב מוחלט כי מעשיהם מבוצעים ברשות והסכמה מכללא של התובעת, שכן כל השכנים נהגו באופן דומה, עשו שימוש וקיבלו חזקה במקרקעין שבמחלוקת, בתוואי אחד באלה ותוך ביצוע שימושים דומים. לטענת הנתבעים 6-7, בנסיבות אלו, ובהתחשב בעובדה כי אין ברצונם להתעשר שלא כדין על חשבון התובעת, הנתבעים 6-7 מציעים להסדיר את החזקה שלהם במקרקעין שבמחלוקת בדרך של רישום ומתן תמורה בגין הזכויות, כאשר הדבר יכול לחסוך זמן שיפוטי יקר, וימנע התדיינויות נוספות.
18. הנתבעים 6-7 מכחישים את הטענה לפלישה למקרקעין, וטוענים כי השימוש שהם עושים במקרקעין הוא ברשות ובהסכמה מכללא של התובעת. בנוסף, הנתבעים 6-7 מודים בסמכות של התובעת לנהל את מקרקעי המדינה, ומכחישים את סמכותה לנהל את המקרקעין הידועים כחלקה 52 – מגרש 5, מן הטעם כי התובעת לא צירפה כל תשריט שבו מסומנים באופן פרטני ומדויק גבולות מגרש 5, מידותיו וגודל הפלישה הנטענת והמוכחשת.
19. לתמיכה בטענות הנתבעים 1-5, הוגשו תצהירי עדות ראשית ע"י הנתבעים 1-4, כאשר בהמשך הוסכם על הוצאת תצהירה של נתבעת 3, ואילו נתבעים 1,2 ו-4 חזרו בתצהיריהם על רוב הטענות העולות מכתבי ההגנה באופן עקבי, והוסיפו לאלה מספר מועט של טענות תוך ביצוע מקצה שיפורים בכל הנוגע לטענה בדבר אי חתימתו של הסכם הפשרה. נטען בעניין זה בתצהיריהם הנ"ל כי סלילת הדרך הגובלת במקרקעין נשוא המחלוקת (להלן: "דרך הגישה"), בוצעה בפועל ע"י הרשות המקומית שנוכחה לדעת כי דרך גישה זו הינה חיונית ביותר לאספקת שירותים ולביטחון התושבים המתגוררים בסמיכות לדרך, וכי במידה ודרך גישה זו נחסמת, הנתבעים עלולים להיאלץ לטפס על מדרגות רבות כדי להגיע לדירותיהם. בתצהיריהם, טענו נתבעים אלו כי בשנת 1980 התובעת נקטה נגדם בהליך משפטי ועתרה לסילוק ידם מהמקרקעין, והצדדים הגיעו להסכם פשרה (שתוכנו פורט בסעיף 10 לעיל), ובעוד שבכתב ההגנה הנתבעים זכרו בוודאות שההסכם לא נחתם, בתצהיריהם הם טענו כי אינם זוכרים בוודאות אם ההסכם האמור נחתם וקיבל תוקף של פסק-דין, טענה שהתפתחה בסיכומי הנתבעים לכדי טענה למעשה בית-דין.
בנוסף , לתמיכה בטענות הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אלול משה יוסי שכיהן בתפקיד ראש מועצת חצור הגלילית בין השנים 1989-2003 (להלן: "מר אלול"), אשר העיד על תמיכת הרשות המקומית בנתבעים ועל כך שקיימת התכתבות בין הרשות המקומית והתובעת בכל הקשור לזכויות הנתבעים בקרקע והמלצת הרשות המקומית להעברת הזכויות במקרקעין לידי הנתבעים. עוד הוסיף מר אלול כי דרך הגישה הגובלת במקרקעין נסללה ע"י הרשות המקומית משום היות הכביש נחוץ לביטחונם של תושבי השכונה. בנוסף, הצהיר מר אלול כי הרשות המקומית סייעה בידי הנתבעים בבקשות רבות שהופנו על ידה לתובעת כדי להכשיר את אחזקת הנתבעים בקרקע, ומנהלי התובעת היו מעורבים אישית בניהול מו"מ עם הרשות המקומית, כך שהתובעת הייתה מודעת לכל אשר נעשה במקרקעין ע"י הנתבעים.