עולה אם כן, כי כל הנתבעים מודים בחקירתם הנגדית כי הם עושים שימוש במקרקעין ביודעין כי אלה מקרקעין של התובעת ולא בבעלותם, והם יודעים כי עד עצם היום הזה על אף ניסיונם של הנתבעים להכשיר את השימוש במקרקעין, התובעת טרם הקצתה ו/או העבירה את המקרקעין האלו לשמם של הנתבעים.
30. בנקודה זו, ראוי להבהיר כי ככל והתוצאה בפסק-דין זה היא להורות על סילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין, הרי שיש חשיבות רבה לקיומו של תשריט מדידה לצורך הגדרת גבולות החלקות וגודל הקרקע אותה יש לפנות, אך אין בהוצאת מפת המדידה מראיות התביעה כדי להכשיל מטרה זו, שכן לראיות הנתבעים צורפו תשריטי מדידה שהנתבעים עצמם מודים בתוכנם ומסתמכים עליהם, ואף בסיכומי התביעה ניתן לראות כי התובעת עצמה מסתמכת על תשריט המדידה שצורף לתצהיר של הנתבע 1 (ביטון) לאחר שתשריט המדידה מטעמה הוצא. משכך, אני דוחה את טענות הנתבעים לעניין אי הוכחת גבולות החלקות והיקף הפלישה, שכן נתונים אלו נלמדים מראיות הנתבעים.
31. למען השלמת התמונה, יש לציין כי בהתאם לתשריט המדידה אשר צורף כנספח א' לכתב ההגנה של הנתבעים 1-5 [נספח א' לתצהיר הנתבעים 1-5 – "מפה עדכנית"], וכן בהתאם לתשריט מדידה שהוגש כנספח ח' לתצהיר של הנתבעת 7, עולה כי משפחת לוי ומשפחת סעדה (נתבעים 2-3 ונתבעים 6-7), גרים בשכנות זה לזה בבניין משותף הממוקם בחלקה 82 מגוש 13856 ועולה כי שתי משפחות אלו עושות שימוש במקרקעין שממערבית לשטח שבבעלותם, ו"פלשו" לתוך חלקה 52 שבבעלות המדינה וניהול התובעת, כאשר מאחורי הסככות והנטיעות בחלקה 52 עוברת דרך הגישה בצד המערבי מתוך חלקה 52, והשימוש שעושות המשפחות לוי וסעדה בחלקה 52 הוא בין דרך הגישה לבין גבול חלקה 82 שבבעלות נתבעים אלו. עוד עולה מתשריטים אלו שצורפו לראיות הנתבעים, כי משפחת צרור וביטון (נתבעים 1, 4-5) מתגוררים בשכנות זה לזה בחלקה 84 מגוש 13856, והם עושים שימוש במקרקעין הנמצאים בצד המערבי לשטח שבבעלותם, כך שמשפחת צרור "פלשו" לחלקה 51, ואילו ביטון "פלש" לחלקות 51 ו- 104 , ומאחורי הפלישה עוברת אותה דרך גישה שנסללה ע"י הרשות המקומית, והשימוש שעושים נתבעים אלו במקרקעין שבבעלות המדינה הוא בין דרך הגישה לבין גבול חלקה 84 שבבעלות נתבעים 1, 4 ו-5.
32. באשר לטענה של מעשה בית דין, מדובר בטענה שנשמעה לראשונה בסיכומי הצדדים מקום שמדובר בטענת סף שהיה מצופה מהנתבעים להעלות אותה בהזדמנות הראשונה, ומשלא עשו כן, אני דוחה את הטענה גם מפאת היותה הרחבת חזית אסורה, וגם לגופה, שכן הנתבעים לא הגישו הסכם פשרה או מסמך כלשהו שיכול ללמד כי פלוגתא זו בין הצדדים נדונה והוכרעה בעבר. במה דברים אמורים?