33. לכלל בעניין מעשה בית דין שני ענפים שונים: השתק עילה והשתק פלוגתא. "השתק עילה" חל מקום בו תביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך. במצב דברים זה לא ניתן להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, ככל שהתביעה הנוספת מבוססת על עילה זהה, ואילו "השתק פלוגתא" חל אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית והיא הוכרעה שם, במפורש או מכללא, ואזי יהיו אותם בעלי דין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, על אף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות (ראו: ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2), 561; וגם ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי-טפחות (פורסם במאגרים המשפטיים, 05.01.2011), פסקאות 24-25).
34. בענייננו, הנתבעים לא סיפקו תשתית ראייתית שיכולה לתמוך בטענתם שלפיה התנהל בעבר בין הצדדים הליך משפטי קודם שבו נקטה התובעת בעבר נגד הנתבעים או חליפיהם ושבמסגרתו הושג הסכם פשרה שלפיו התובעת הסכימה להקצות את המקרקעין נשוא המחלוקת לטובת הנתבעים או חלפיהם בתמורה לתשלום מולא מחיר הקרקע ע"י הנתבעים. הסכם כזה לא הוצג, והנתבעים עצמם הודו בכתב ההגנה כי הסכם פשרה מעולם לא נחתם (ראו סעיף 13 לכתבי ההגנה של הנתבעים 1-5). גם עיון במסמכים אשר צורפו כנספחים ג'- ג' 18 לתצהירי הנתבעים 1-5 [צורפו כנספח ז' לתצהיר הנתבעת 7], ושעליהם מבקשים הנתבעים לבסס טענת מעשה בית דין, מעלה כי מדובר בפניות ומכתבים שנכתבו בידי חלק מהנתבעים או בא כוחם דאז במהלך שנות ה- 80, או פניות של הרשות המקומית לתובעת, והמלמדים על ניסיון הנתבעים להגיע להסדר עם התובעת לרכישת המקרקעין ע"י הנתבעים בתמורה לתשלום מלוא מחיר הקרקע. יחד עם זאת, אין במסמכים כדי ללמד על עמדת התובעת ביחס לאותן פניות, ומשאין בידי הנתבעים אישורים ו/או מסמכים שיכולים לבסס את זכותם להשתמש במקרקעין נשוא המחלוקת, המסקנה המתקבלת הינה כי ניסיונם של הנתבעים להכשיר את השימוש במקרקעין עוד משנות ה- 80 טרם צלח!
מצד אחר, פניות ומסמכים אלו [נספחים ג'-ג' 18 לתצהירי הנתבעים 1-5], לכל היותר יכולים ללמד על ידיעת התובעת על דבר "הפלישה" הנטענת מאז שנות ה- 80, אם כי אין בהם כדי ללמד על מעשה בית דין.
35. לאור האמור, אני דוחה את טענת הנתבעים לקיום מעשה בית דין.
רשות מכללא, הדירה או בלתי הדירה
36. בפתח חלק זה, יש לציין כי בכתבי ההגנה, רק הנתבעים 1-5 העלו את הטענה לקיומו של רישיון שנוצר מכוח השנים ושמדובר בזכות בלתי הדירה, אם כי טענה זו מעולם לא הועלתה ע"י הנתבעים 6-7 אשר הסתפקו לטעון כי נוצר רישיון מכללא מכוח ידיעתה ושתיקתה של התובעת מבלי לטעון כי מדובר ברשות בלתי הדירה. מנגד התובעת מכחישה את הטענה לקיום רישיון מכללא, ובוודאי לרשות בלתי הדירה, וטוענת כי מייד עם ידיעתה על דבר הפלישה פנתה לנתבעים במכתבי התראה [אשר צורפו כנספח 4 לתצהיר המפקחת – גב' נפתלי], ולאחר מכן נקטה בהליך משפטי זה.