9. לגופה של חבות; הנחת היסוד בדיני התאגידים היא כי חברה הינה אישיות משפטית נפרדת וגם במישור דיני הנזיקין לא מייחסים את פעולות האורגן שבוצעו בשם החברה לאורגן עצמו. יחד עם זאת, על-פי מודל האחריות האישית, היותו של פלוני אורגן של החברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין. עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' יואל אורן, פ"ד לה(4), 253, 256:
"עצם האחריות בנזיקין והיקפה אינם פונקציה של הקביעה, אם העוולה בוצעה על-ידי אותו אדם כאורגן של חברה או כאדם פרטי. היותו של פלוני בין השאר אורגן של חברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין, ואין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של חברה, מקום שנקבע, כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על-ידיו".
כך הובהר וחדד גם בפסיקה מאוחרת בע"א 4612/95 איתמר מתתיהו נ' שטיל יהודית, פ"ד נא(4), 769 , 789:
"נקודת המוצא לעניין קיומה של אחריות נזיקית כזו, היא כי עצם מעמדו של מנהל כאורגן בתאגיד אינו מטיל עליו באופן אוטומטי אחריות אישית בנזיקין בגין עוולות להן אחראי התאגיד. עם זאת, אין למנהל חסינות מאחריות נזיקית בגין פעולות שעשה בכהונתו כמנהל. הוא ישא באחריות כזו כאשר מתקיימים בו כל היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות על פי דיני הנזיקין".
על מודל האחריות האישית של נושא משרה בחברה עמד בית המשפט העליון גם בע"א 7991/07 שמעון רפאלי נ' שמואל רזין ו-30 אח' [פורסם במאגרים] [פורסם בנבו] (12/4/11), שם הוטעם בנוסף כי אין בקונסטרוקציה המשפטית של מודל האחריות האישית של נושאי משרה משום סתירה לעקרון היסוד בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של החברה (או כל תאגיד אחר): "נושא משרה בתאגיד אינו יכול להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, מקום בו ביצע הוא עצמו מעשה המנוגד להוראות הדין החלות עליו כלפי אדם אחר"(עמ' 14).
כן, הובהר בפסיקה כי האחריות האישית היא למעשה הרחבת מעגל היריבות תוך שמירת עקרון האישיות המשפטית של החברה, זאת בעוד שדוקטרינת הרמת המסך (שנזנחה כאמור על ידי התובעת בסיכומיה) מתעלמת במהותה מעקרון זה והינה במהותה תרופה שבאה לידי ביטוי בהתעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה (ר' ע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' שולדר חברה לבניה בע"מ [פורסם במאגרים] [פורסם בנבו] (5/2/04); ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661).