37. לא זו אף זו, בשלב כלשהו כאשר חל עיכוב בהעברת התשלומים, והנתבעת דרשה לקבל הסברים, אזי אברהמי תלה את העיכוב באי קבלת כספים מהמזמין, ואין זכר בתכתובת מזמן אמת לטענת הקיזוז או התחשבנות בנוגע לעלויות בפועל. אפנה למייל מיום 10/4/14 אותו שולח אברהמי לאלעד: "בכל מקרה, כפי שכבר נוכחתם לראות, ברגע שייכנס הכסף אנו מיד נעביר לכם כיוון שהרצת האופרציה חשובה לנו ולכם באותה מידה. אם תחשב את סך ההוצאות עד כה ואת סך התשלומים מ MSC , תראה שאנו נמצאים בחסרון כיס גדול הרבה יותר. אלו סיכונים שאנו מוכנים לקחת ע"מ לשריין לקוח והכנסה עתידית גבוהה, ועפ"י שדובר ביננו אני מבין שגם אתם". דברים אלו מחדדים ומדגישים שתי מסקנות שציינתי לעיל: (1) לא מועלית כל טענת קיזוז וניתנת הבטחה לקבלת הכספים עם קבלתם מהמזמין; (2) שוב מוסברת מטרת ההתקשרות מצידה של התובעת וידיעתה הברורה כי היא עלולה לשאת בהפסדים בשלב הראשוני. ראו גם מייל של אברהמי מיום 6/8/14 (עמ' 140 לכרך הנספחים לתצהירו): "...ברגע שיכנס כסף, כמובן שיעבור מיד אליכם". ראו גם עדות אברהמי בעמ' 58 שו' 17; 19, שם הוא מאשר שהבטיח את העברת הכספים עם קבלתם מהמזמין.
38. ואזכיר, כל התכתובות הללו הן מתקופת שיתוף הפעולה, במהלכה הצדדים מנסים לגבש הסכם קבוע, כשבחודש אפריל או בסמוך לכך נכנס לתמונה טפרמן. במייל ששולח טפרמן ביום 3/9/14 (ראו עמ' 136-137 לקובץ הנספחים לתצהיר אברהמי), סוקר הוא בין היתר את השתלשלות הדברים, אך גם במייל זה הוא מאשר למעשה את פרשנות הנתבעת בכל הנוגע לתקופת שיתוף הפעולה: "מתכונת העבודה המשותפת הזמנית כפי שסוכמה בתחילה בינכם לבין MS קבעה כי עד לחתימת הסכם קבוע תישא MS במלוא הוצאות המעברים. סיכום זמני זה נולד תוך סיכום בעל פה לפיו הסכם שיתוף פעולה קבוע ייחתם בתוך זמן קצר לאחר מכן, חודש או חודשיים לכל היותר, במסגרתו ייחלקו בוליין ו – MS בהוצאות המעברים, שווה בשווה. בפועל המשא ומתן לא התקדם כצפוי ו- MS, חרף הסיכום בעל פה, ממשיכה עד למועד זה לשאת במלוא ההוצאות. אף אם קיים עיכוב כלשהו בהעברות ההוצאות, הרי שכפי שהסברתי עצמי יותר מפעם אחת בפגישותינו, כל חוב לו אתם טוענים אינו ולא היה קיים במצב בו הצדדים היו חולקים בהוצאות בהתאם לסיכום! זו האמת".
39. יש לשים אל לב – טפרמן נוקב במילה: "הוצאות" ולא עלויות בפועל וכו'; אין כל דרישה להציג את אותן עלויות; יש הודאה כי קיים עיכוב בהעברת ההוצאות. הטרוניה שנשמעת היא בנוגע לחתימת הסדר הקבע, שם בקשה התובעת לשנות את שיטת העבודה בדרך של חלוקת הוצאות בין התובעת לנתבעת. למעשה אין מחלוקת שכל עוד הסכם זה לא נחתם, על התובעת לשלם את אותן "הוצאות", דהיינו המחירים כפי שנדרשו (והיו ידועים מראש) ע"י הנתבעת.