פסק-דין
המשנה לנשיאה ח' מלצר:
1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד"ר ע' זרנקין) מתאריך 24.11.2013 ב-ת"א 9653-07-11 (להלן: פסק הדין החלקי) במסגרתו ניתן סעד הצהרתי שקבע כי העסקה שנערכה בין המשיב והמערער שכנגד 1 ב-ע"א 440/14 (הוא המערער והמשיב שכנגד 1 ב-ע"א 7062/14; להלן: דני) לבין המערערת והמשיבה שכנגד 1 ב-ע"א 440/14 (היא המשיבה והמערערת שכנגד 1 ב-ע"א 7062/14; להלן: וילאר נכסים או: וילאר) הינה, למעשה, עסקת הלוואה שבגדרה וילאר הלוותה לדני סך של 730,000 אירו. כן נקבע, כי בגין אותה הלוואה, קיבלה וילאר במהלך תקופה של כ-9 שנים סך של 957,337 אירו, אשר מתוכם 692,337 אירו שולמו ישירות על-ידי דני, ועוד 265,000 אירו התקבלו כתוצאה ממימוש בטוחה על-ידי וילאר.
2. כמו כן, לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי בחיפה מתאריך 22.07.2014 (להלן: פסק הדין המשלים), בגדרו נקבע כי תקופת ההלוואה שבין וילאר ודני נמשכה מתאריך 22.01.2003 ועד לתאריך 31.08.2010 וכי שיעור הריבית השנתית שעל בסיסה ניתנה ההלוואה עומד על 12.68% לשנה. בסיכום הדברים נקבע כי כדי לפרוע סופית את ההלוואה, על דני להשיב לוילאר סכום של 353,769 אירו (כאשר סכום זה כלל הפרשי ריבית והצמדה מתאריך 31.08.2010 ועד למועד חוות הדעת, שחישבה את הסכומים הנ"ל).
להלן אביא את עיקרי הנתונים הדרושים להכרעה במכלול הסוגיות שלפנינו, כאשר פסק הדין החלקי בצירוף פסק הדין המשלים יקראו להלן ביחס לצרכי נוחיות: פסק הדין.
רקע עובדתי
3. במהלך שנת 2002 דני התעניין ברכישת נכס בגרמניה בסך של כמיליון אירו (להלן: הנכס) ולצורך כך הקים את המערערת והמשיבה-שכנגד 2 ב-ע"א 440/14 (להלן: KPT). לאחר תשלום מקדמה על הנכס, נותר לדני לשלם עבורו סך של 730,000 אירו, אשר בגינו הוא התקשה לקבל הלוואה.
4. במסגרת ניסיונותיו לגייס את הסכום האמור, פנה דני למערער והמשיב-שכנגד 3 ב-ע"א 440/14 (הוא המשיב והמערער-שכנגד 3 ב-ע"א 7062/14; להלן: שלמה) בבקשה לקבלת סיוע כספי בסך 730,000 אירו, וזאת על רקע יחסי החברות ששררו ביניהם והעסקים המשותפים שקיימו ביניהם בעבר.
5. שלמה נענה לבקשתו של דני הנ"ל והסכים להעביר ל-KPT סכום של 730,000 אירו באמצעות חברת וילאר שבבעלותו, וזאת על-פי המתווה הבא:
(א) דני יעביר לוילאר את רוב המניות ב-KPT.