ככל שהדברים מתייחסים למר בן-ארויה או מר בן-נון, הרי שכפי שנקבע לעיל, לא הוכח כי הם מתחרים בתובעת או כי הם עוסקים בתחום פעילותה. שימוש של הנתבעים הללו בסודות מסחריים של התובעת – ככל שהיה כזה, נועד לצורך הפעילות המשותפת שלהם עם התובעת. לכן אין לקבל את טענות התובעת ביחס לשימוש בסודות המסחריים שלה על ידי נתבעים אלה.
35. מעבר לכך, אני סבורה כי הטענה אודות גזל סודות מסחריים של התובעת לא הוכחה גם לגופה.
הסודות המסחריים שהתובעת טענה כי הנתבעים עושים בהם שימוש הם: שיטות העבודה שלה, רשימת לקוחותיה, הצעות מחיר ושיטת התמחור שלה. לצורך בחינת טענותיה של התובעת יש לבחון תחילה האם המידע אליו מתייחסת התובעת מהווה סוד מסחרי, ואם כן – האם הוכיחה התובעת כי הנתבעים נחשפו לסודות המסחריים נושא התביעה והאם עשו בהם שימוש.
האם המידע נושא התביעה הוא "סוד מסחרי"?
36. "סוד מסחרי" מוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") כדלקמן:
"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו"
לא כל מידע עסקי בעל ערך כלכלי הוא "סוד מסחרי" שזכאי להגנה. כדי שמידע מסוים יוגדר כסוד מסחרי, יש להוכיח את התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות ובעיקר את הסודיות של המידע.
שיטות עבודה, רשימת לקוחות ושיטות תמחור עשויות להיחשב כסודות מסחריים בתנאי שבעל המידע שומר על סודיותו. אכן, התובעת טענה שהיא נוקטת אמצעים שונים לשמירה על המידע שלה וכי היא מחתימה את עובדיה על הסכם סודיות, דואגת להצפנת מערכות ועוד (ר' למשל חקירתו הנגדית של מר אלקובי, ע' 28 לפרוטוקול, ש' 12-22). ואולם אני סבורה כי התובעת לא הוכיחה כי המידע אליו היא מתייחסת הוא כזה "שאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים" כדרישת החוק.
37. הראייה היחידה אליה הפנתה התובעת בהקשר זה היא תנאי השימוש באתר האינטרנט שלה (נספח ג' ל"הודעה על הגשת פרטים נוספים מטעם התובעת", להלן: "הפרטים הנוספים"). התובעת טענה שמסמך זה "מציג את נהלי והגדרות אבטחת המידע של הקבוצה ושל התובעת בשימוש במערכת שלה" (ר' סעיף 46 לפרטים הנוספים).
ואולם, עיון במסמך מעלה כי חלק אחד שלו מציג את אופן אבטחת המידע המצוי במערכת, ומגן למעשה בעיקר על המידע של המשתמשים (קרי; לקוחותיה של התובעת). החלק השני הוא מסמך הלקוח מאתר האינטרנט של התובעת אודות תנאי השימוש באתר והגנה על המידע אליו נחשף המשתמש במהלך השימוש באתר. מסמך זה אינו יכול להיחשב כמגן על סודות מסחריים – שכן המידע עליו הוא מגן הוא מידע המצוי באתר האינטרנט ולכן הוא למעשה מידע פומבי.