אני סבורה כי יש לדחות גם טענה זו של התובעת. זאת משום שהיא לא הוכיחה כי מר ריקלין או מי מהנתבעים האחרים נחשפו לשיטות העבודה שלה או כי הם עשו בה שימוש.
43. מר בן-ארויה ומר בן-נון טענו שלא נחשפו לשיטות העבודה הנטענות של התובעת. לטענתם הם לא נחשפו ל"ליבה" של תוכנת הסליקה הפנסיונית של התובעת, אלא רק לאופן הביצוע של המערכת. בפועל, המידע שאליו הם נחשפו כלל רק הדגמה של מערכת הסליקה, המוצגת על-ידי התובעת לכל לקוח פוטנציאלי (ר' חקירתו הנגדית של מר בן-ארויה, בע' 301 לפרוטוקול, 14 - ע' 303 לפרוטוקול, ש 8).
מתכתובות הדוא"ל בין הצדדים עולה שמר בן-נון ומר בן-ארויה יצרו את הקשר עם הלקוחות, ולאחר מכן הם הפנו את הלקוחות אל התובעת שהיא זו שטיפלה בהם בעצמה. לכן, מקובלת עליי הטענה כי לא היה צורך לחשוף את מר בן-נון ומר בן-ארויה לשיטות העבודה של המערכת עצמה של התובעת אלא רק למידע המוצג לכלל לקוחותיה הפוטנציאליים של התובעת, מידע שאינו יכול להיחשב כסודי.
44. באשר לשיטת הטיפול ב"שגויים", התובעת טענה כי די היה בכך שהנתבעים צפו במסכים של המערכת שלה כדי לעשות "הנדוס לאחור" ולחשוף את שיטת הטיפול שלה בשגויים. טענה זו לא הוכחה. כך, התובעת עצמה טענה כי מדובר במערכת מורכבת. התובעת טענה בהקשר זה בסיכומיה כי "השיטות לטיפול בשגויים כוללות הפעלת לוגים חכמים ומורכבים המבוססים בינה מלאכותית, באמצעותם ממפים את השגויים לפי מספר קטגוריות קבועות ולפי מספר גורמים מטפלים. לאחר מכן התוכנה מעבירה את השגוי לגורם רלוונטי באופן אוטומטי והפעולות מבוצעות תוך מינימום זמן ותוך חיסכון במשאבים" (ס' 119 לסיכומי התובעת). לא ניתן לקבוע בנסיבות אלה - כפי שהתובעת מבקשת שבית המשפט יקבע - כי די היה בחשיפה הקצרה למסכים של התובעת (שלטענת הנתבעים מוצגים גם ללקוחות עצמם), כדי לחשוף את שיטת העבודה שלה לנתבעים באופן שיאפשר להם שימוש עתידי בשיטה על המורכבות שלה.
התובעת לא הוכיחה שימוש אסור בשיטות העבודה שלה גם על-ידי מר ריקלין. מר ריקלין אישר כי הוא נפגש עם מר אלקובי לצורך הכרת המערכת של התובעת. לטענתו, במהלך פגישה זו הוצגה לו המערכת באופן כללי ביותר:
"הוא [מר אלקובי, ר.ר.] הראה לי שני מסכים במערכת: מסך אחד זה מסך פרטי מעסיק, שאת רואה שם שרושמים ח.פ. של מעסיק, הכתובת שלו, כתובת מייל וכל מיני דברים כאלה. והמסך השני זה מסך פרטי עובד. פרטי עובד, את רואה תעודת זהות שלו, את השם שלו, אם יש לו פוליסות, איזה פוליסות יש לו, וכל מיני דברים כאלה, כמה קידודים. שני המסכים שראיתי. שום דבר שקשור לשגויים, שום דבר שקשור לתהליכי עבודה, לא תהליכי עבודה מיכוניים, לא תהליכי עבודה תפעוליים ולא כלום. יצאתי מהפגישה, התקשרתי לאיציק ולאריה [ה"ה בן-ארויה ובן-נון, ר.ר.], אמרתי להם - תשמעו, חבל על הזמן, הוא לא מאמין שאני באמת בא לעזור לו בשביל ללמוד ואחרי זה באמת לעשות שיתוף פעולה, אז עזבו, לא צריך. ומאז זה לא התבשל לשום דבר מזה." (חקירתו הנגדית של מר ריקלין, ע' 336 לפרוטוקול, ש' 5-16).