למר ריקלין ניתנה אם כן הזדמנות לצפות במסכי המערכת של התובעת במהלך פגישה אחת. התובעת לא הוכיחה כי התקיימו פגישות נוספות עם מר ריקלין. המסקנה האמורה לעיל יפה גם לגבי מר ריקלין - אין זה סביר כי במהלך פרק הזמן הזה ניתנה למר ריקלין הזדמנות ללמוד את שיטות העבודה המורכבות של התובעת. מאחר שכאמור, לטענת התובעת שיטות העבודה שלה ייחודיות ומורכבות, לא ניתן לקבוע כי מר ריקלין נחשף לשיטות אלה באופן שאיפשר לו לעשות בהן שימוש.
45. זאת ועוד - התובעת טענה כאמור כי הנתבעים שצפו במסכים במערכת שלה ביצעו לאחר מכן "הנדוס לאחור". ואולם, ס' 6(ג) לחוק עוולות מסחריות הוציא מגדר העוולה של גזל סודי מסחרי, גילוי של סוד מסחרי בדרך של "הנדסה חוזרת" שהיא: "[...] ניתוח [...] של תהליך במטרה לפענח סוד מסחרי, בהילוך חוזר." משכך, אף לו היתה התובעת מוכיחה את טענתה, ואף אם היה נקבע כי מר ריקלין הצליח ללמוד את סודותיה של התובעת מצפייה במסכי המערכת אותם היא מציגה גם ללקוחות פוטנציאליים, וביצע "הנדוס לאחור" כטענתה, לא היה מדובר בנטילה שלא כדין של סוד מסחרי.
46. בנוסף לכל האמור לעיל, גם הטענה שפיי-איט מיישמת היום שיטות עבודה של התובעת לא הוכחה. בהתאם לחזקת השימוש הקבועה בסעיף 10 לחוק העוולות המסחריות, אף אם הייתה התובעת מוכיחה כי הסוד המסחרי נמצא בידיעתה של פיי-איט, היה עליה להראות גם שהשיטות בהן משתמשת פיי-איט דומות דמיון מהותי לשיטה בה היא עושה שימוש.
התובעת לא הביאה כל ראיות ביחס לאופן הפעולה של פיי-איט. טיפול ב"שגויים" כשלעצמו הוא בהגדרה חלק מהשירות שהתובעת כמי שמעניקה שירותי סליקה ובקרה צריכה לספק ללקוחותיה (ר' למשל חוזר "מבנה אחיד להעברת מידע ונתונים בשוק החיסכון הפנסיוני" המצורף כנספח 17 לתצהיר של מר בן-ארויה, ביחס ל"היזון חוזר"). לכן, עצם העיסוק בטיפול בשגויים אינו מעיד על דמיון למערכת של התובעת.
47. יצוין כי מר ריקלין לא הכחיש ששיטת הטיפול בשגויים היא מיומנות ייחודית. כאשר נשאל מדוע הוא מציין את "חוכמת השגויים" באתר של פיי-איט (נספח ה' לפרטים הנוספים) הוא משיב:
"[...] אז רציתי לעשות איזשהו גימיק, א. שממחיש מה הייחודיות שלי בהבנה של דברים, שחלק מהשחקנים האחרים, המתחרים שלי לא מבינים איך זה פועל מאחורי הקלעים בתוך המערכות של חברות הביטוח, כי מה לעשות, אני באתי משם ואני מכיר את זה." (ע' 347 לפרוטוקול, ש 23 – ע' 348 לפרוטוקול, ש' 4).
יחד עם זאת, מחקירתו הנגדית של מר ריקלין עולה כי שיטת העבודה של פיי-איט שונה מזו של התובעת. כך למשל, בעוד שהתובעת טענה כי הטיפול בשגויים כולל, כאמור לעיל, "הפעלת לוגים חכמים ומורכבים המבוססים בינה מלאכותית [...] לאחר מכן התוכנה מעבירה את השגוי לגורם רלוונטי באופן אוטומטי והפעולות מבוצעות תוך מינימום זמן ותוך חיסכון במשאבים" (סעיף 119 לסיכומים), מר ריקלין טען כי שיטת הטיפול בפיי-איט מתבצעת על-ידי כוח אדם ולא על ידי תוכנה כזו או אחרת:
"אבל בסוף הפנייה ואיך הדרך לטפל בשגוי, מתבססת על הפענוח המקצועי של השגיאה שנכון להיום מאד מורכב לעשות את זה. מי שעושה את זה אצלנו בחברה זה אני.
ש: וזה נעשה ע"י כוח אדם וזה נעשה ע"י,
ת: הרוב ע"י כוח אדם.
ש: ואי אפשר לבצע את זה ע"י תוכנה?
ת: ברוב המקרים – לא." (חקירתו הנגדית של מר ריקלין בע' 350 לפרוטוקול, ש' 11-17).