17. אכן, מהודעות "הווטסאפ" שהציגה התובעת עולה כי מר בן-נון פנה מספר פעמים אל מר כהן ונראה כי הוא ראה בפגישה של מר ריקלין עם נציגי התובעת כמטרה חשובה. מהודעות אלה לא ניתן להסיק כי קיים קשר פסול בין מר בן-ארויה לבין מר ריקלין, או כי ישנו אינטרס נסתר של מר בן-נון שעמד מאחורי היוזמה ליצירת הקשר בין התובעת לבין מר ריקלין, אינטרס החורג מניסיון לקדם את הפצת השירותים של התובעת כחלק משיתוף הפעולה ביניהם (ר' למשל סעיף 4.5 להסכם שיתוף הפעולה).
מכל מקום, בסופו של דבר הפגישות בין מר ריקלין לבין נציגי התובעת לא הניבו כל תוצאה. התובעת אומנם טענה כי במסגרת אותן פגישות עם מר ריקלין סוכם ביניהם על שיתוף פעולה במסגרתו ישמש מר ריקלין כיועץ חיצוני וישווק את המערכת שלה והתובעת תתחלק עימו ברווחים. אולם התובעת לא הציגה תימוכין לטענה זו, ומר ריקלין מצדו הכחיש זאת. כמו כן, כפי שיובהר בהרחבה בהמשך, בניגוד לנטען על-ידי התובעת, אינני סבורה כי הוכח שמר ריקלין נחשף במהלך הפגישות הללו לסודותיה המסחריים של התובעת. משכך, אין באותן פגישות עם מר ריקלין ובנסיבות בהן הן התקיימו כדי להוביל למסקנה לפיה הנתבעים חברו יחדיו ויזמו את הפגישה במטרה לחשוף את מר ריקלין לסודות מסחריים ולעשות בהם שיתוף במסגרת פעילות המשותפת לשלושתם.
מעבר לקוחות של התובעת אל פיי-איט
18. ראיה נוספת עליה ביקשה להסתמך התובעת היא העובדה שבפועל חלק מהלקוחות אליהם פנתה סמארטק בעבר, הם כיום לקוחות של מר ריקלין המקבלים שירותים מפיי-איט. לטענת התובעת, עובדה זו מעידה על שיתוף הפעולה בין הנתבעים. לגישת התובעת - מר בן-נון ומר בן-ארויה משתמשים בסמארטק כדי להעביר לקוחות אל פיי-איט.
19. אין מחלוקת כי חלק מהלקוחות הנוכחיים של פיי-איט קיבלו בעבר הצעות מחיר גם מסמארטק. מצב דברים זה אינו בלתי-סביר כאשר המדובר בשתי חברות המעניקות שירותים דומים בשוק תחרותי, ואין בו כשלעצמו כדי להעיד על שיתוף הפעולה הנטען בין הנתבעים. ראשית, אין בעצם הפניה של סמארטק אל אותם לקוחות פוטנציאליים כדי להפוך אותם ללקוחותיה. מעבר לכך, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לאפשר את הקביעה שמי שהפנה את הלקוחות לפיי-איט או גרם להם לקבל ממנה שירותים היו מר בן-ארויה ומר בן-נון או מי מהם.
יש להדגיש בהקשר זה כי התובעת לא הציגה כל ראייה ביחס לכל טובת הנאה כזו או אחרת שהיתה למר בן-ארויה ומר בן-נון או למי מהם ממעבר של לקוחות מסמארטק לפיי-איט (ר' בהקשר זה את חקירתו הנגדית של מר אלקובי בע' 66 לפרוטוקול, ש' 4-6 שם הוא הודה כי אין לו ראיה אודות סכומים נוספים שקבלה סמארטק). בהעדר ראייה כזו, לא ברור מדוע יעדיפו מר בן-ארויה ומר בן-נון כי לקוחות שסמארטק הציעה להם הצעות מחיר, יעברו לעבוד עם פיי-איט. אין כל היגיון בכך שמר בן-ארויה ומר בן-נון יעדיפו להפנות לקוחות אל מר ריקלין ללא תמורה, ולא להפנות לקוחות לתובעת, שמכוח ההסכמה איתה הם היו זכאים לרווחים שיתקבלו בגין אותם לקוחות.
מר ריקלין העיד בחקירתו הנגדית שהייתה מחשבה לשיתוף פעולה במסגרתו מר בן-נון ומר בן-ארויה יפנו לקוחות לפיי-איט, אולם כי שיתוף פעולה זה לא יצא בסופו של דבר אל הפועל.