הנתבעות מודות, אפוא, כי שווקו את תוכנת הקופה ל-7 גופים, מהם 3 שאינם נמנים על קמעונאי הדלק והאנרגיה (סנטרפארם, רויאל וחצרוני - ר' אישור לכך בסע' 96 לתצהיר מר זאמן). ואם כן מעת שקבענו כי ההרשאה שניתנה לתובעות על פי הסכם שיתוף הפעולה הוגבלה לקמעונאי הדלק והאנרגיה בלבד, הרי שהפצת התוכנה לאותם שלושה גופים – סנטרפארם, רויאל וחצרוני, נעשתה שלא כדין תוך הפרת זכויות היוצרים של התובעות בתוכנת הקופה.
כאמור, אנו מייחדים הדיבור לגבי שלושת הגופים העסקיים הללו בלבד, בין השאר, בשל כך שמבדיקות שביצע מומחה בית המשפט, ד"ר אהוד רופא, עולה כי לגבי גופים אחרים, אשר לטענת התובעות קיים חשש כי הנתבעות פנו אליהם והתקינו במחשביהם את תוכנת הקופה ובכללם – שטראוס- מים, בָּרְכֹּל וג. דניאל בע"מ, לא נמצאה כל ראיה להתקנת תוכנת הקופה במחשביהם, כך שלא הוכחה כל הפרת זכויות יוצרים בעניינם של גורמים אלו (ראו חוות הדעת מיום 8.2.17).
51. בהסכם שיתוף הפעולה, התירה ערנת לנתבעות לעשות שימוש בלבד (להבדיל מבעלות) בתוכנת הקופה, בהתאם לתנאים בהסכם שיתוף הפעולה, קרי, לקמעונאי הדלק והאנרגיה, וכאשר הסכם שיתוף הפעולה קובע חד משמעית כי זכות היוצרים והקניין הרוחני בתכנת הקופה תשמר לערנת (ר' בסע' 3 לחסכם).
בנדון אין מחלוקת כי נעשה שימוש בתוכנת הקופה של התובעות, ללא רשותן, ביחס לאותן שלוש חברות, מתוך שכך הוכחה הפרת זכויות היוצרים של התובעות בתוכנה בשלושה מקרים אלו של הפצתה ללקוחות שאינן מתחום קמעונאי הדלק והאנרגיה, בניגוד להסכם שיתוף הפעולה ותניות ההרשאה המופיעות בו.
במהלך הדיונים לפני אף הוכח, לכאורה, נסיון לשיווק התוכנה לגורם נוסף - באותו מקרה, עובד של התובעות, מר עודד אבוקרט (להלן: מר אבוקרט), התחזה למנהל תחנת דלק בירושלים המתעניין בתכנת קופה. בפגישה שהתקיימה בין מר אבוקרט לבין נציג הנתבעות, מר נתנאל בראון (להלן: מר בראון), ניסה מר בראון לשווק למר אבוקרט את תוכנת הקופה של ערנת כאשר מר בראון שב וחוזר כי מדובר בתכנה של דורז (ראו - עמ' 79 שו' 11-27 לפרו' מיום 25.4.18). ואולם, כיוון שכתב התביעה אינו כולל תביעה באשר להפרת זכויות היוצרים ביחס לנסיון שיווק התוכנה לאותה חברת דלק, לא נבחן את סוגיית הפרת זכויות היוצרים ביחס לאותו נסיון מכירה נוסף.
52. בהתאם להוראת סעיף 56 לחוק זכות יוצרים, הרי ש-
"(א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע.
(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.
..."