מר אביגל מטעים התנהלות זו בכך שידע כי רשת בורגרים הוא "שוכר טוב" (עמ' 51, שורה 32 לפרוטוקול).
יחד עם זאת הדגיש העד כי במהלך המשא ומתן הודע לרשת בורגרים כי קיימת זכות בלעדיות לתובעת והיא רשאית להאריך את הסכם השכירות מול הנתבעת 1 (עמ' 48, שורה 7 לפרוטוקול). עוד הוסיף העד "אני מספיק מנוסה לדעת מי רוצה להשכיר ומי סתם מחפש סיפורים כי להביא לבית המשפט אולי הוא יוציא משהו" (עמ' 49, שורות 26-27 לפרוטוקול).
30. מעדותו של מר אביגיל ניכר כי המשא ומתן עם רשת בורגרים החל בסביבות סוף ינואר 2014 לאחר פנייה מצד הרשת "היה ביקוש שלהם או של עוד כמה שבאו כתוצאה מהקנייה" (עמ' 43, שורות 25-27 לפרוטוקול) וכי הוא נפגש עם נציגי הרשת ביחד עם אחד ממנהלי הנתבעת 1 מר אלברט (עמ' 44, שורות 7-8 לפרוטוקול).
מנגד הודה מר אביגל בחקירתו כי הוא לא נפגש עם המציעים שהוצעו על ידי התובעת (עמ' 49, שורה 20 לפרוטוקול). כך גם לא נטען מצד הנתבעות, וממילא שלא הוכח, כי הן פנו למציעים שהובאו על ידי התובעת לצורך קיום מגעים לחתימת הסכם שכירות "בתנאים מסחריים כפי שיסוכמו בין המשכיר לנעבר" כשדרישת סעיף 13ד להסכם.
31. בע"א 15/87 מדינת ישראל נ' יהודה וייס, פ"ד מה(1) 342 (1990) נדון סירובו של מחכיר להעברת זכויותיו של שוכר לצד שלישי ולעניין זה נפסק כי "כדי שסירוב המחכיר להעברת זכות החכירה ייחשב לסביר צריך שיהא לו טעם הוגן, מוצק וממשי. מתחם השיקולים הסבירים אינו מוגבל, כפי שהיה פעם בפסיקה האנגלית, דווקא בנימוקים הנעוצים באישיותו של מקבל ההעברה או בשימוש שהלה יועיד לנכס. סבירותו של הסירוב תלויה בכל מקרה ומקרה בנסיבותיו המיוחדות" (השוו גם: יהושע ויסמן, עיונים בנושא השכירות, משפטים כרך לג (תשס"ג) 329, עמ' 378-379).
32. לאחר שנתתי הדעת למכלול השיקולים ובחנתי את נימוקי הסירוב של הנתבעות אני סבור כי מדובר בטעמים המעוגנים בחשש לגיטימי שהמציעים (השוכרים החליפיים) לא יעמדו בהתחייבויות שנטלה על עצמה התובעת בהסכם ודרישה זו עונה על מבחן הסבירות הנובעת מתכלית החוזה ומתיישבת עם כוונת הצדדים.
ואין זה בלתי סביר או מתקבל על הדעת שמשכיר יחפוץ בהגנה על קניינו על מנת להבטיח את וודאות ההכנסה, ולשם כך יבחר שוכר שמהימנותו הכלכלית וחוסנו הפיננסי משכנע. נראה שיש בנימוק זה טעם הוגן וממשי המבטיח את זכויות הנתבעת 1 כמשכירה ואת הסיכונים בהיעדר יכולת פירעון של השוכר החלופי.