36. בענייננו, אונגר כשלוח של הנתבעים אינו יכול ליהנות מהגנת "המפר התמים" המנוי בחוק, טענה שממילא לא נטענה, שכן הוא ידע כי עליו לשכתב מאמרים קיימים, והיה עליו להניח כי תוכנם שייך לחברה ו/או אדם אחר. עם זאת, סבורתני כי במקרה דנן הנתבעים זכאים להפחתה משמעותית בסכום הפיצוי והכל כפי שיפורט להלן.
פיצויים בלא הוכחת נזק לפי החוק:
37. תביעת התובע לפיצויים מבוססת על סעיף 56 לחוק, המסמיך את בית המשפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק בגין הפרת הזכויות לפי החוק, בזו הלשון:
"(א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט,
על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא
הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית
המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע.
(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.
(ד) השר רשאי, בצו, לשנות את הסכום הקבוע בסעיף קטן (א)."
38. השאלה הראשונה בהקשר זה הינה מספר ההפרות. סעיף 56 מסמיך את בית המשפט לקבוע פיצוי ללא הוכחת נזק "בשל כל הפרה". התובע טוענת כי מספר ההפרות בענייננו כמספר המאמרים שפורסמו - 38. בשנת 2007 חוקק החוק החדש, החל על ענייננו. המחוקק קבע לעניין פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרה, כי הפרות המתבצעות "כמסכת אחת של מעשים" יראו אותן כהפרה אחת. נראה כי בכך עיגן למעשה המחוקק את ההלכה שנפסקה בתקופת החוק הקודם.
39. כב' השופטת גולומב התייחסה לסוגיה זו בעניין "ג'אבר מדיה בע"מ" וכך קבעה: "בפסיקת בית המשפט העליון נקבעה ההלכה לפיה לא מספר האקטים המפרים הוא הקובע לעניין קיום "הפרה" של זכויות יוצרים, אלא הזכות המופרת. נפסק כי את הפיצוי הסטטוטורי ניתן להטיל מספר פעמים במצטבר רק כאשר הנתבע הפר מספר זכויות יוצרים נפרדות (ע"א 592/88 שמעון שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל [פורסם בנבו] (1992)). בפסיקה נוספת נקבע, כי יש לבחון האם כל אחת מההפרות הנטענות נסבה על זכות יוצרים עצמאית ונפרדת, נושא שהוא עניין להוכחה עובדתית בשים לב לתוכן ומאפייני היצירה והיותה נושאת ערך כלכלי עצמאי (ע"א 3616/92 דקל שירותי מחשב להנדסה (1987) [פורסם בנבו]. עוד נפסק, כי כאשר מדובר על רכיבים ביצירה שהם חלק ממכלול, להבדיל מיצירה נפרדת בעלת קיום עצמאי, יש להכיר בהפרה אחת בלבד (ע"א 2392/99 אשרז עיבוד נתונים בע"מ נ' טרנסבטו בע"מ ואח', פ"ד נז(5) 255). בפסיקה מאוחרת יותר של בית המשפט העליון אושרה קביעתו של בית המשפט המחוזי, על בסיס העקרונות שנקבעו בפס"ד שגיא לעיל, לפיה ביצוע של 13 יצירות מוזיקליות שונות באירוע אחד, מהווה הפרה אחת לצורך פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק (רע"א 4148/09 אקו"ם נ' חדד [פורסם בנבו] (2009)). באופן דומה, אישר בית המשפט העליון פסיקה של בית המשפט המחוזי, אשר קבעה כי פרסום של 40 תמונות שונות באתר אינטרנרט של הנתבע, מהווה הפרה אחת לעניין הפיצוי הסטטוטורי (ע"א 1007/10 מזל כהן נ' יאיר מדינה ואח' [פורסם בנבו] (2013). (תא (נצ') 682-10-12 פאתנה דחלה נ' ג'אבר מדיה בע"מ [פורסם בנבו] (18.7.18)).
40. לאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין מצאתי לראות בהפרות הנתבעים כמסכת אירועים אחת כמשמעה בסעיף 56(ג) לחוק זכויות יוצרים. אני מקבלת טענת הנתבעים שנטענה בצורה עקבית, כי עסקינן בטעות נגררת, וזאת הגם שנדרשה פתיחה נפרדת של קבצי תוכנת "WORD" עבור כל אחד ואחד מהמאמרים. התובע אף לא טען וממילא לא הוכיח כי כל כתבה הועלתה לאתר הנתבעים בתאריך שונה, ומדובר בטעות טכנית שבוצעה על ידי אותו אדם בניסיון למלא אחר הוראות מעסיקיו. התובע טוען בס' 28 לסיכומיו כי היה על הנתבעים לצרף ראיה כדי לתמוך במשך הזמן בו שהו המאמרים באתר נתבעת 1. איני מקבלת טענה זו של התובע, מוסכמות יסוד בסדרי הדין כי על התובע להוכיח תביעתו, על כל המשתמע מכך. הנתבעים הציגו גרסה סדורה באשר למועד שבו שהו המאמרים באתר הנתבעת, ומצאתי לקבל טענתם בעניין זה, שממילא לא נסתרה על ידי התובע.
41. כעת אדרש לחלק מסעיפי המשנה המנויים בסעיף 56 לחוק, וזאת כדי לאמוד את שיעור הנזק. התובע עותר במסגרת כתב התביעה לפיצוי בסך של 200,000 ₪. עם זאת, נסיבותיו של המקרה הביאוני לפסוק סכום שונה, שכן איני סבורה כי מהותה של ההפרה והיקפה מצדיקים פיצוי בסכום הנטען, ובמה דברים אמורים?
א. היקף ההפרה- אין מחלוקת שעסקינן ב 38 מאמרים שהועלו לאתר הנתבעת. אך התובע לא הוכיח את כמות הכניסות לאתר הנתבעת בזמן הרלוונטי בו שהו המאמרים המקוריים. התובע אף לא הוכיח מה שווי המאמרים, והתייחס לכך בסיכומיו בצורה רפה ולקונית.