51. המשמעות של הקביעה כי מדובר בהפרה יסודית נוגעת, בין השאר, הן למהותה ועצם קיומה של זכות ביטול החוזה והן לדרך בה נדרש צד לחוזה לממש את זכות הביטול. כשההפרה אינה יסודית, נדרש מהנפגע לאפשר למפר לתקן את ההפרה בטרם ישלח הודעת ביטול, זאת בצד בחינת השאלה אם מימוש זכות הביטול צודקת בנסיבות העניין. ואילו כאשר מדובר ב"הפרה יסודית", מקנה החוק את זכות הביטול לנפגע באופן מיידי, ללא שהנפגע נדרש ליתן ארכה למפר לתיקון ההפרה וללא ששיקולי צדק מעורבים בזכות הביטול שיש לנפגע (ראו סעיפים 7(א), 7(ב) ו-8 לחוק התרופות).
52. התובעת נשענת בתביעתה על שני אדנים מרכזים. לטענתה הודעת הביטול מטעם הזכיינים ללא כל התראה מוקדמת הנה חד צדדית ומהווה הפרה יסודית של ההסכם. הזכיינים טוענים מנגד כי דווקא התנהלותה של הרשת מהווה הפרה יסודית של ההסכם. טענה נוספת של התובעת, כי סרטוני התדמית של הרשת בהם מופיעים הזכיינים מעידים על טיבה וסותרים טענות הזכיינים. מצאתי לדחות טענות התובעת העיקרית בעניין זה, ואסביר.
53. לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים ובהסכמי הזיכיון שנחתמו, סבורתני כי הרשת החלה בגיוס זכיינים ללא כל תשתית ראשונית המצדיקה את פועלה. אמנם בהסכם הזכיינות לא נרשם במפורש כי על הרשת לעבוד ישירות מול החקלאים, אך התנהלות הרשת שגובתה בעדותו של מר אומגה העידה כי זו מטרתה ולשם כוונה. אומגה טוען כי התקשר עם הרשת באוקטובר 2015 לערך כאשר הסכם הזיכיון עם זכייני אשדוד נכרת ב 6.9.15. מכאן, שלא יכולה להיות מחלוקת כי לפחות בראשית פועלו של הסניף לא נמכרה סחורה ישירות מחקלאים. ככל שאומגה פעל בתקופת זכייני רמת גן ואשקלון, הוא העיד כי היו ברשת בין 15-20 חקלאים מהם נקנתה הסחורה לכל היותר, ולא ברור אם הרשת המשיכה לעבוד עם חקלאים בצורה ישירה עם עזיבתו של אומגה את הרשת. מעבר לכך, הרשת לא הציגה כל הסכם עם חקלאי כזה או אחר ולא בקשה לזמן לעדות מי מהחקלאים כדי לבסס טענתה בענין העבודה ישירות מהחקלאים, וסבורתני כי בנסיבות דנן, עת עסקינן בתביעה ותביעה שכנגד, באותו עניין, דווקא על התובעת להוכיח כי פעלה בהתאם לתנאי הזיכיון.
54. התובעת ציינה בהסכם, כי המחיר ברשת יהיה תחרותי, אך לא קבעה מהו מחיר תחרותי, ודומה כי עסקינן במילה מופשטת ועמומה שאינה נשענת על דבר. אומד דעת הצדדים הסובייקטיבית אינה ברורה בעניין זה ויש להידרש לתכלית האובייקטיבית של המונח. כבר נקבע בפסיקה כי אי בהירות בהסכם פועלת לרעת מנסחו. ( ראו ע"א 779/89 שלו נגד סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221, וכן ע"א 769/86 רובינשטיין נגד זמרן, פ"ד מב(3), 581). אלירז הסביר בעדותו כי "אם הם היו קונים לבד, היה עולה להם יותר. זה תחרותי". מכאן שלטענת אלירז הסחורה לא התקבלה במחיר תחרותי ביחס למתחרים האחרים, אלא זולה יותר בעקבות הרכישה המשותפת והיקף הרכישה אמור היה להוזיל את הסחורה. יש אף להידרש לכך כי בניגוד לירקנים אחרים שאינם פועלים כרשת, הזכיינים נדרשו לשלם דמי ניהול- 6,000 ₪ + מע"מ בכל חודש, ודמי מחזור בסכום של 5% מערך המחזור הכולל של כל סניף. סבורתני כי המונח "מחיר תחרותי" שהוצג לזכיינים כוון למחיר זול מערך השוק בצורה אובייקטיבית, ולא מחיר שקשור בטבורו לקניינות המשותפת ורק בכך. מעבר לכך, הרשת לא הוכיחה כי נאמר לזכיינים כי ממד התחרותיות קשור למספר הסניפים ברשת, כאשר גם לטענת אלירז הדברים נמסרו לזכיינים בעל פה ואינם מגובים באסמכתא. בנסיבות אלו, סבורתני כי הרשת לא הוכיחה כי היה ביכולתה לספק מחיר תחרותי, קרי, מחיר המוזל מערך השוק ולא מחיר זול יותר מהמחיר אותו יכלו הזכיינים להשיג כירקנים בכוחות עצמם, ללא התערבות הרשת וכוחה הקנייני הנטען.