כאמור, הרשת לא תמחרה המוצרים באופן שוטף, כאשר הזכיינים היו אמורים, כך לשיטת הרשת, לכתת רגלים בכל יום בטווח של 50-150 מטר ולבדוק בעצמם עלות סחורה, וזאת כדי שיוכלו לספק מחירים תחרותיים. אלירז העיד בעצמו כי עסקינן ב160-180 מוצרים לערך שנמכרו בחנות. דרישה זו של הרשת אינה סבירה בעייני, ואף מנוגדת לסעיף 3.6 בהסכם. מעבר לכך, הרשת כשלה מלהוכיח כי קיימה מערך הדרכה מסודר לזכיינים ובחרה שלא לזמן לעדות את מנהלת ההדרכה שפעלה בזמנים הרלוונטיים, ויוזכר כי הדרכת הזכיינים מנויה בהסכם בצורה מפורשת.
באתי לכלל דעה כי משקלן המצטבר של פעולות הרשת כפי שתוארו לעיל עולה לכדי הפרה יסודית המקנה את זכות ביטול ההסכם. ברוח זו כבר נכתב: "יש שגם הצטברות של הפרות אשר אינן יסודיות בפני עצמן, תעלה כדי הפרה יסודית של ההסכם וזאת, מקום בו ישקיף בית המשפט על המכלול וישתכנע כי שורת ההפרות - אפילו פעוטות כל אחת כשלעצמה- קעקעה את תשתית האמון שבין הצדדים ואת יכולתו של הנפגע להסתמך על החוזה" ((ראו גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – התרופות 109-108 ו-117-116, 586 (2009) ה"פ (ת"א) 11773-03-18 אלמה און בע"מ נ' ג'פניקה בע"מ [פורסם בנבו] (8.10.2018)); וראו גם את דברי בית המשפט העליון בע"א 262/86 רוט נ' deak and co. Inc מ"ה(2) 353, 372 (1991), המתאימים לענייננו:
"בענייננו ניתן לקבוע, שלכל הפחות התמונה הכוללת שנוצרה על־ידי כל ההפרות מצטרפת לכלל מסכת אחת המהווה ״הפרה יסודית״...משפעלו המערערים בניגוד לדרישות המתחייבות מנסיבות כאלה, וזאת בשורה של מעשים, לאורך זמן, ובניגוד לבקשות חוזרות ונשנות של המשיבות, אין זה ראוי לבחון כל מעשה ומעשה לחוד. יש להשקיף על המכלול, וממנו עולה, שהתשתית הבסיסית להסכם קועקעה על־ידי המערערים, באופן שהדבר הפך ל״הפרה יסודית.״
55. משקלן המצטבר של הראיות, התנהלותה של הרשת, תוך ציון העובדה שהרשת כבר אינה קיימת והפסיקה פעילותה, כאשר כל זכייניה מצאו לנכון לבטל את הסכם הזיכיון (ראו ההליכים המקבילים שפורטו לעיל) מעידות כי הרשת לא סיפקה לזכייניה תשתית ראויה לניהול סניפי הזכיינות, הן ברמת התפעול/לוגיסטיקה, הן ברמת ההדרכה, הן ברמת קניית הסחורה מחקלאים והן ברמת מכירת הסחורה לצרכן הקצה במחיר תחרותי.
56. כאמור, לאחר שעיינתי בהסכמי הזיכיון, טענות הצדדים, והעדויות, נחה דעתי כי משקלן המצטבר של הפרות הרשת עולה כדי הפרה יסודית של ההסכם. דומה כי גיוס הזכיינים הקדים את זמנו, בטרם הוקמה תשתית תפעולית, הסכמים עם חקלאים, בחינת השוק באשר לתמחור המוצרים בצורה שוטפת והקמת מערך הדרכה לכל זכיין וזכיין. מכאן, שהרשת לא הוכיחה כי סיפקה לזכיין מעטפת ראויה המקנה לו יתרון על חנות שכונתית המוכרת ירקות המצדיקה את כספי הזיכיון שגבתה מהזכיינים.