13. למען שלמות הניתוח המשפטי אציין כי מבחינה אנליטית תתכן גם האפשרות כי הצדדים קבעו בכוונת מכוון הוראה פיקטיבית, שאינה תואמת את כוונותיהם הסובייקטיביות, וזאת במטרה "לחסוך" בתשלומי המס העלולים לנבוע מסיווג העסקה כעסקת "נטו". אם אכן כך נעשה, הרי שהמדובר בחוזה פסול, ולפי חלק מהפוסקים בחוזה למראית עין (לדיון ראו דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים – כרך ג' 519-512 (2003)). ואולם, לדידי, אפשרות זו ראוי לקבוע רק אם קיימות ראיות משכנעות המלמדות על כוונתם הפסולה של הצדדים, ובהעדרן יש להניח לטובתם שמדובר בטעות סופר. מכל מקום, התוצאה האופרטיבית לא תהיה שונה, שכן בין אם מדובר בטעות סופר, בין אם בחוזה פסול ובין אם בחוזה למראית עין, לא ניתן היה לתבוע שיפוי מכוחו של הסדר העומד בניגוד לכוונתם האמתית של הצדדים.
14. המסקנה כי ההסדר בהסכם הסופי בעניין הנשיאה בתשלומי החובה האמורים הוא בגדר "טעות סופר", וכי כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים הייתה לעסקת "נטו" ולא לעסקת "ברוטו", גוזרת את גורל הערעור בצורה חדה וברורה:
ראשית, יש לתקן את סעיף 7 בהסכם הסופי, כך שבמקום שהחיובים במס שבח, היטל השבחה ודמי הסכמה יהיו מוטלים על המוכר, יובהר כי הם מוטלים על הקונה, וזאת בהתאם לסעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, המורה כי "נפלה בחוזה טעות סופר או טעות כיוצא בה, יתוקן החוזה לפי אומד דעת הצדדים ואין הטעות עילה לביטול החוזה".
שנית, יש לבטל את חיוב המוכר בשיפוי הרוכש בגין תשלומי מס השבח, היטלי ההשבחה ודמי ההסכמה, שכן תשלומים אלה מוטלים על הרוכש על פי המוסכם בין הצדדים. בנוסף יש לבטל את החיוב בתשלום פיצויים מוסכמים מאחר שהמוכר לא הפר את ההסכם.
שלישית, יש לבטל את חיוב עורך הדין בשיפוי הרוכש, מאחר שלא הטעה אותו בכך שדרש ממנו לשאת בתשלומים האמורים.
רביעית, יש לבטל את חיובי ההוצאות שנקבעו בבית המשפט קמא, ולהטיל במקומן חיובים בהוצאות על הרוכש. חיובים אלה צריכים להביא בחשבון גם את התנהלותו של הרוכש, אשר ביקש לנצל טעות סופר על מנת להשית על זולתו חיובים שנטל על עצמו – וכמעט שעלה הדבר בידו.
15. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל דינם של הערעורים להתקבל במלואם. פסק דינו של בית המשפט קמא יבוטל, ועמו כל החיובים הקבועים בו. הרוכש (דניאל סיטון) ישיב למוכר (משה עג'אם) ולעורך הדין (יעקב נחום) את כל הסכומים ששילמו בהתאם לפסק דינו של בית המשפט קמא בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד מועד ההשבה בפועל. כן יישא הרוכש בשכר טרחה והוצאות המוכר (משה עג'אם) בשתי הערכאות בסכום כולל של 140,400 ש"ח (כולל מע"מ). לאור מעורבותו של עורך הדין בניסוח ההסכמים משנת 2007, ועדותו המתחמקת בבית המשפט קמא (ראו פסקה 47 לפסק הדין קמא), לא ראינו מקום לפסוק הוצאות לטובתו.