11. מושכלות יסוד של ההליך הן, שהחייב מצהיר על נושיו.
יתר על כן, על פי פסיקת בית המשפט העליון, אף אושרה העמדה לפיה לא מסתפקים בחזקת ידיעה קונסטיטוטיבית (פרסום ברשומות), אלא באמצעות משלוח הודעות אישיות לכל אחד מהנושים, והמצאת אישורי מסירה (רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (16.10.18)).
והנה, באקלים משפטי ברור זה, נכון בעיניו של החייב כי הוא ישמיט את הנושה מטופס הבקשה, ולאחר מכן יעסיק את הנושה, בית המשפט, בעל התפקיד, בהוכחות ובראיות באשר לידיעתו או אי ידיעתו של הנושה את דבר צו הכינוס.
מדובר באדישות מקוממת לזמנו של בית המשפט, לזמנם של בעל התפקיד והכנ"ר, ולזמנו של הנושה. נקל לשער, היכן יימצאו בתי משפט של פשיטת רגל, אם שיטת הפעולה של החייב תקנה לה שביתה, ובכל תיק ותיק יידרש בית המשפט לנהל דיונים בשאלת הידיעה של הנושה, שלא הוצהר.
כל זאת חלף האפשרות הפשוטה, שהחייב, שאמור להתנהל בתום לב, יצהיר על הנושה בבקשת פשיטת הרגל. כך ממש.
12. אם כן, לעמדתי, די בכך שהחייב יצר את ה"עמימות" בנושא ידיעת הנושה, בכך שנמנע ביודעין מלהצהיר עליו, כדי להוביל לתוצאה לפיה הנושה יוחרג מהחוב. כל מסקנה אחרת משמעה החלשת מעמדו של עיקרון תום הלב, משל הוא נתון למקח וממכר, ופג וחולף מן העולם שעה שהוכח ב"ראיות" שנושה מסוים שלא הוצהר ידע או לא ידע.
13. מטעם זה בלבד, דינן של טענות החייב להידחות, ודין הבקשה להתקבל.
המצב העובדתי:
14. מאחר שבכל זאת התיק נקבע לשמיעת הצדדים, אני קובעת שגם במישור העובדתי, ידו של החייב על התחתונה.
15. החייב לא הותיר רושם מהימן, ואילו המבקש הותיר רושם מהימן ביותר.
16. חקירתו הנגדית של המבקש לא הפריכה את טענתו, לפיה לא ידע אודות הליך פשיטת הרגל. עדותו זו נתמכה בתמלילים של שיחות שניהלו השניים, שהחייב נמנע מלהתייחס אליהם, ולא בכדי.
17. לפי תמליל השיחה שהוגש, מחודש 8/15, בין החייב לבין המבקש, החייב ציין שהוא "מבין מה שעובר על המבקש, מצטער ומתבייש". המבקש מצדו הטיח מלים קשות בחייב ואמר שיפעל בכל דרך להחזיר את כספו. בתגובה, החייב ציין שלא החזיר כסף לאיש, ו"נשבע" להחזיר את כספו של המבקש בעת שתהיה האפשרות הראשונה לכך, ולפני כולם. המבקש חזר וציין שהוא רוצה רק את סכום הקרן, ללא הרווח, וכי הוא חייב את הכסף. החייב מצדו אמר שהוא מצטער. כאשר המבקש המשיך ומטיח בחייב האשמות, החייב אמר שידבר עמו "עוד כמה ימים כרגע אני לא יכול". המבקש הגיב ש"את זה כבר שמעתי ממך חמש שנים".