פסקי דין

פשר (מרכז) 40489-12-12 שלומי יוחנן נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

19 פברואר 2019
הדפסה
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד פש"ר 40489-12-12 קיירה ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח' לפני כבוד השופטת מרב בן-ארי בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 ובעניין: המבקש: החייב: שלומי יוחנן ע"י עו"ד דוד טובול משה קיירה, ע"י עו"ד מייקל חגי נגד המשיבים: הנאמן: 1. כונס נכסים רשמי תל אביב 2. עו"ד אביאל זיו - הנאמן

החלטה

1. בקשה להחריג חוב של המבקש מהפטר שניתן למשיב, החייב.

יצוין כי תחילה הגיש המבקש בקשה לביטול צו ההפטר, אך נוכח עמדת הנאמן, המבקש ויתר על עתירה זו, וצמצם את בקשתו להחרגת החרגת החוב מההפטר.

כללי

2. החייב הגיש בקשה לפשיטת רגל ביום 27.12.12 וביום 6.2.13 ניתן צו כינוס לנכסיו.

ביום 15.9.13 החייב הוכרז כפושט רגל וביום 17.3.16 ניתן לו הפטר מותנה.

ביום 17.4.16 נחתמה פסיקתה להפטר חלוט לחייב, כפוף לסייגים הקבועים בסעיף 69 לפקודה, ובחודש 10/16 חולקו דיבידנדים אחרונים לנושים.

3. אין מחלוקת כי המבקש, הנושה, לא נכלל במסגרת בקשת פשיטת הרגל שהגיש החייב (דין וחשבון על נכסים וחובות).

המבקש לא הגיש תביעת חוב.

4. אין מחלוקת כי ביום 20.9.12 נחתם בין המבקש לבין החייב הסכם הלוואה. במסגרת הסכם ההלוואה, ולפי הרשום בו, החייב לווה מהמבקש סך של 320,000 ₪, ללא ריבית. סכום זה שולם לחייב במספר פעימות שונות, על פני תקופה של שנתיים, במזומן. הרקע לכך היה עסקאות מול משרד הביטחון שהחייב הציע למבקש להשתתף בהן, תוך הבטחה לרווח משוער בטווח של 10% - 12.5%. את סכומי ההלוואה המבקש מימן מחסכונותיו של אביו ז"ל.

לפי הסכם ההלוואה שצורף, הוסכם כי החזר ההלוואה יהיה מתוך הכספים שישולמו לחייב ממשרד ראש הממשלה, בתוך 30 ימים לאחר קבלת התשלום. חתימות הצדדים על גבי ההסכם אושרו על ידי עורך דין, וצורפה חשבונית של עורכת הדין עבור שכרה בגין אישור ההסכם, חשבונית שהוצאה ביום 22.10.13. המבקש ציין שהוא דרש שההסכם יאושר על ידי עורך דין, משום שלהבנתו הדבר נתן למסמך תוקף משפטי. עוד ציין, שקיבל את המסמך ביום 22.10.13, לאחר אישור עורכת הדין.

אציין שהחייב טוען כי לווה סך של 100,000 ₪ בלבד. איני נכנסת לגדרי טענה זו, שהיא טענה עובדתית שאינה קשורה להליך זה.

ידיעת המבקש אודות הבקשה לפשיטת רגל או מתן צו הכינוס:

העדויות

5. לטענת המבקש, החייב הודיע לו שהוא אינו מתעתד להחזיר את ההלוואה רק לאחר שקיבל את צו ההפטר, לאחר שתכנן זאת מראש ובחוסר תום לב.

המבקש הדגיש כי בשום שלב במהלך היכרותו עם החייב, לא במועד חתימת הסכם ההלוואה בחודש 9/12, לא לפני אישורו על ידי עורכת הדין, ולא בשלב שלפני חתימת ההסכם, החייב לא ציין בפניו כי הוא מצוי בהליך פשיטת רגל.

עוד ציין המבקש כי בכל פעם שיצר קשר לדרוש בשלום החייב ולדעת מה מצב כספו, החייב דחה אותו בתירוצים שונים כגון, שקניין הרכש הממשלתי נתון במעצר, כי אמו של החייב חלתה במחלה קשה, כי החייב פתח בהליך גירושין מכוער, כי הוא עצמו חלה במחלה ממארת, תיק התביעה בבית המשפט אבד, הוא, החייב הופנה לטיפול בארצות הברית עקב מחלה קשה, ועוד טענות מטענות שונות.

המבקש ציין כי הוא פנה לראשונה לבא כוחו ביום 26.6.17, כדי שהאחרון יכתוב מכתב התראה, וזאת מחשש לחלוף תקופת ההתיישנות. את המכתב ביקש למסור לחייב, ביום 2.7.17. החייב לא היה נוכח בדירת הפנטהאוז שלו או בדירות צמודות שנהג להשכיר, וסירב לקבל את המכתב. או אז, המבקש והשליח ירדו למטה, ונתקלו בחייב, שנסע ברכב מנהלים. לטענת המבקש, באותה הזדמנות החייב יצא מרכבו ואמר לו בפעם הראשונה – "עד עכשיו לא רציתי להכניס אותך להליך פשיטת הרגל ומעכשיו אדאג שגם אתה תיכנס לזה". למחרת, לפי הנטען, החייב יצר קשר שוב עם המבקש, וציין פעם שנייה באוזני המבקש כי הוא מצוי בהליך פשיטת רגל, וכי השניים ינסו לסגור את החוב שלא במסגרת הליך משפטי. המבקש, מצדו, הפנה את החייב לבא כוחו.

המבקש סיכם כי בשום שלב, עד פנייתו אל החייב באמצעות מכתב דרישה, החייב לא ציין בפניו אודות הליך פשיטת הרגל ואף לא ערב הוצאת מכתב הדרישה.

6. לטענת החייב, אמנם לא נמסרה הודעה פורמלית, אך גם המבקש וגם בא כוחו ידעו היטב אודות הליכי פשיטת הרגל. החייב טען כי בזמנים הרלבנטיים הוא והמבקש היו חברים קרובים, ובין היתר, הכינו במשותף משלוחים לנזקקים, ושוחחו לא אחת אודות הליך פשיטת הרגל.

החייב הוסיף כי המבקש שלח את מכתב ההתראה כ- 6 שנים לאחר חתימת הסכם ההלוואה.

7. בא כוח המבקש הגיש תגובה (אף שלא נחקר). באותה תגובה, ב"כ המבקש ציין שהמבקש פנה אליו לצורך כתיבת מכתב ההתראה, והוא פעל בהתאם. ב"כ המבקש ציין כי הוא לא קיבל מידע מהחייב אודות הליך פשיטת הרגל. רק לאחר משלוח מכתב ההתראה, אשתו של החייב פנתה לב"כ המבקש וציינה שהחייב מצוי בהליך פשיטת רגל, ולכן, אין טעם לבקש את החזר ההלוואה.

עוד ציין ב"כ המבקש כי אין קורלציה בין היכרותו את החייב לבין עובדת ההלוואה, וכי הוא ידע אודות פשיטת הרגל מתוך מכתב התשובה ששלחה אשת החייב, ומכתבו של הנאמן.

8. לפי בקשת הנאמן, התיק נקבע לשמיעת חקירות נגדיות קצרות של הצדדים, החייב והמבקש.

דיון והכרעה

9. דין הבקשה להתקבל.

משמעות אי ההצהרה על הנושה בבקשת פשיטת רגל:

10. לאחרונה, נתתי את דעתי לסוגיה זו, שבה החייב אינו מצהיר על נושה, מצד אחד, ודורש שההפטר יחול על אותו נושה, מצד שני (ר' למשל: 33121-04-13 פלונית נ' מסיקה [פורסם בנבו] (9.1.19)).

מדובר בהתנהלות חסרת תום לב של החייב, שיודע על קיומו של חוב, ולמרות זאת, אינו מצהיר עליו, ולאחר מכן – בא בטענות ומענות כלפי הנושה.

11. מושכלות יסוד של ההליך הן, שהחייב מצהיר על נושיו.

יתר על כן, על פי פסיקת בית המשפט העליון, אף אושרה העמדה לפיה לא מסתפקים בחזקת ידיעה קונסטיטוטיבית (פרסום ברשומות), אלא באמצעות משלוח הודעות אישיות לכל אחד מהנושים, והמצאת אישורי מסירה (רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (16.10.18)).

והנה, באקלים משפטי ברור זה, נכון בעיניו של החייב כי הוא ישמיט את הנושה מטופס הבקשה, ולאחר מכן יעסיק את הנושה, בית המשפט, בעל התפקיד, בהוכחות ובראיות באשר לידיעתו או אי ידיעתו של הנושה את דבר צו הכינוס.

מדובר באדישות מקוממת לזמנו של בית המשפט, לזמנם של בעל התפקיד והכנ"ר, ולזמנו של הנושה. נקל לשער, היכן יימצאו בתי משפט של פשיטת רגל, אם שיטת הפעולה של החייב תקנה לה שביתה, ובכל תיק ותיק יידרש בית המשפט לנהל דיונים בשאלת הידיעה של הנושה, שלא הוצהר.

כל זאת חלף האפשרות הפשוטה, שהחייב, שאמור להתנהל בתום לב, יצהיר על הנושה בבקשת פשיטת הרגל. כך ממש.

12. אם כן, לעמדתי, די בכך שהחייב יצר את ה"עמימות" בנושא ידיעת הנושה, בכך שנמנע ביודעין מלהצהיר עליו, כדי להוביל לתוצאה לפיה הנושה יוחרג מהחוב. כל מסקנה אחרת משמעה החלשת מעמדו של עיקרון תום הלב, משל הוא נתון למקח וממכר, ופג וחולף מן העולם שעה שהוכח ב"ראיות" שנושה מסוים שלא הוצהר ידע או לא ידע.

13. מטעם זה בלבד, דינן של טענות החייב להידחות, ודין הבקשה להתקבל.

המצב העובדתי:

14. מאחר שבכל זאת התיק נקבע לשמיעת הצדדים, אני קובעת שגם במישור העובדתי, ידו של החייב על התחתונה.

15. החייב לא הותיר רושם מהימן, ואילו המבקש הותיר רושם מהימן ביותר.

16. חקירתו הנגדית של המבקש לא הפריכה את טענתו, לפיה לא ידע אודות הליך פשיטת הרגל. עדותו זו נתמכה בתמלילים של שיחות שניהלו השניים, שהחייב נמנע מלהתייחס אליהם, ולא בכדי.

17. לפי תמליל השיחה שהוגש, מחודש 8/15, בין החייב לבין המבקש, החייב ציין שהוא "מבין מה שעובר על המבקש, מצטער ומתבייש". המבקש מצדו הטיח מלים קשות בחייב ואמר שיפעל בכל דרך להחזיר את כספו. בתגובה, החייב ציין שלא החזיר כסף לאיש, ו"נשבע" להחזיר את כספו של המבקש בעת שתהיה האפשרות הראשונה לכך, ולפני כולם. המבקש חזר וציין שהוא רוצה רק את סכום הקרן, ללא הרווח, וכי הוא חייב את הכסף. החייב מצדו אמר שהוא מצטער. כאשר המבקש המשיך ומטיח בחייב האשמות, החייב אמר שידבר עמו "עוד כמה ימים כרגע אני לא יכול". המבקש הגיב ש"את זה כבר שמעתי ממך חמש שנים".

אין שום ספק למקרא שיחה זו, שהחייב לא הזכיר את הליך פשיטת הרגל, ודבר הליך זה לא היה ידוע למבקש. ה"הבטחות" של החייב באותה שיחה, ששווין כקליפת השום, אינן מתיישבות עם הליך של פשיטת רגל (למשל, להחזיר כסף לנושה מסוים, לפני כולם).

18. גם התמליל השני, שנעשה בחודש יולי 2017 לפי עדותו של המבקש (עמ' 8 ש' 17), אינו משקף שיחה בין שניים שיודעים על קיומו של הליך פשיטת הרגל. באותה נקודה, החייב שהיה לאחר הפטר גם לא אמר דבר בנושא הליך זה.

כך, לפי תמליל זה, המבקש אמר לחייב שהוא עומד להתחתן ומוסיף "שנתיים נתתי לך מהשיחה האחרונה שהייתה לנו" והוסיף שהוא צריך את הכסף. בתגובה, אמר החייב כי הוא מקווה שבחודש ספטמבר "ייגמר לי המשפט", ולשאלת המבקש, האם עדיין מתנהל משפט, החייב ענה כי הוא ממתין שהמשפט ייגמר. בהמשך, החייב ציין כי באוגוסט הוא "צריך לקבל משהו מהביטוח" ויראה מה יוכל לתת למבקש מהביטוח. לשאלת המבקש, כיצד "הסיפור המשפטי" מתנהל למעלה מ- 5 שנים, השיב החייב שהוא כבר זכה במשפט אחד, אך הצד השני ערער עליו, אף שזכה בבוררות בסך של 1.650 מיליון ₪.

בהמשך, המבקש אמר לחייב "לפני שנתיים שאמרת לי לדבר עם העורך דין ותתקדם ותתבע והכל, הלכתי לרב..." וכי הרב אמר לו "אתה חייב גם להבטיח את הכסף שלך, תתבע אותו, כי אחר כך זה כסף שירד לטמיון", ולמרות זאת, המבקש לא עשה דבר באותן שנתיים. לכך הגיב החייב ואומר למבקש שהמבקש הוא "הבן אדם הראשון שאני חולם להחזיר לו את הכסף".

שוב, אין דבר וחצי דבר בקשר להליך של פשיטת רגל, והכול, בדיוק כפי שתיאר המבקש, תירוצים שונים ודחיות ב"לך ושוב".

19. המבקש נתן הסבר לכל פרט ופרט מהתנהלותו, וציין, כי לו ידע שהחייב בפשיטת רגל, היה מתנהל אחרת. עמדה זו אמינה ביותר. קשה להאמין שהמבקש היה שומע את תירוציו הקלושים של החייב על פני שנים ארוכות, לו ידע שמילתו של החייב חסרת משמעות. המבקש הסביר, כי בסופו של דבר שלח מכתב דרישה, רק מתוך חשש להתיישנות, ואף הסבר זה היה מנומק והגיוני על פניו.

20. גם הודעת המייל ששלח החייב למבקש, לאחר שקיבל את מכתב הדרישה, אומרת דרשני. כל שנרשם בה הוא "מצ"ב הפטר מבית המשפט". בהזדמנות הראשונה שבה הגיב בכתב, החייב לא ציין "אמרתי לך", לא התייחס לידיעה לכאורה של הנושה אודות ההליך, אלא הסתפק בהנפת ההפטר כלפי המבקש.

21. לעומת זאת, חקירתו של החייב לא הותירה רושם מהימן. החייב התחמק משאלות, והסתפק בטענות לפיהן המבקש שלח אליו "גורמים עבריינים". אם נעשה דבר מה שלא כחוק, הכתובת לכך ידועה. אין בכך כדי לשנות לשאלת הידיעה או חוסר הידיעה של המבקש. לחייב לא הייתה תשובה למשמעות הברורה של התמלילים, שבהם הוא נשמע מבטיח הבטחות שווא, ללא שום ציון לדבר קיומו של ההליך, וכאשר מתוך הקשרן של השיחות ברור שדבר הליך זה אינו ברקע (עמ' 11 ש' 1 – 6).

22. אם כן, אני מעדיפה את גרסתו של המבקש. כל זאת, מעבר לעובדה הפשוטה שברור כי בהנחה שיש מקום לבירור עובדתי, נטל ההוכחה בעניין ידיעתו של הנושה שלא צוין בבקשת פשיטת הרגל מוטל על החייב, ובנטל זה וודאי שהחייב לא עמד.

23. החייב טען ש"לא היה מיוצג" ועקב כך נפלה טעות מלפניו.

לא ניתן לקבל טענה זו.

ייצוג קשור להבנת רזי המשפט, ולא להכרת הנושים.

חייבים רבים מגיעים לפתחו של בית משפט זה, גם לא מיוצגים, ואת נושיהם מכירים הם הכר היטב.

יתרה מכך, במהלך השנים, לרבות כפי שעולה מהתמליל מחודש 8/15, הייתה לחייב הזדמנות לתקן את הטעות שנפלה (כך לטענתו) אך הוא לא עשה כן. החייב בחר להמשיך לספר סיפורים שונים למבקש, אף שאותה עת וודאי יכול היה להיזכר בחוב, ולפעול לתיקון המצב על ידי צירופו של המבקש כנושה.

לפני סיום:

24. בתום הדיון, לחייב ניתנה הזדמנות על ידי בית המשפט להודיע הסכמתו להחריג את החוב.

החייב הגיש הודעה (שלא באמצעות בא כוחו) לפיה אין ברצונו "להתנצח" עם בית המשפט, וכי הוא משאיר לשיקול דעת בית המשפט, תוך שביקש להחיל על חובו של המבקש את שיעור הדיבידנד שקיבלו יתר הנושים. החייב ביקש שלא "להעניש" אותו שוב, וחזר על טענותיו כלפי המבקש.

נוכח תוכנה של הודעה זו, ראיתי בכל זאת לתת החלטה מנומקת לגופם של דברים.

עמדתו של החייב, אין לה על מה שתסמוך. חוב שלא נכלל בהפטר, אינו נכלל בהפטר. הא ותו לא. אין שום בסיס שבדין להחיל על חוב כזה שיעור דיבידנד שחולק בהליך שהחוב לא נכלל בו.

25. ייתכן שהתוצאה קשה מבחינת החייב, כפי שטען, אך אין לו אלא להליך על עצמו.

מדיניות משפטית ברורה מחייבת כי תהיה משמעות להצהרות שנותן חייב בהליך זה.

חייב שבחר להדיר את רגליו של אחד מהנושים מההליך, ללא שום הצדקה, צפוי לכך שהנושה יוחרג מההפטר, על המשתמע מכך.

26. יובהר, כי איני נוקטת כל עמדה באשר לטענות החייב בנושא האיומים שהופנו אליו על ידי גורמים כאלו ואחרים מטעם המבקש. המבקש לא נחקר ביחס לטענות אלו. הטענות אינן מתיישבות עם מהלך חקירתו הנגדית של המבקש, ומכל מקום, לחייב ידועים הגורמים המטפלים בתלונות מעין אלו.

סיכום

27. הבקשה להחרגת החוב מתקבלת.

28. החוב למבקש אינו כלול בהפטר שניתן בתיק זה.

29. מהנימוקים המנויים לעיל, ראוי היה להשית על החייב הוצאות משמעותיות. בהינתן ההודעה שהוגשה לעיוני, המפורטת לעיל, לא יוטלו ההוצאות הממשיות. החייב יישא בהוצאות הנאמן בסך של 1,500 ₪, ובהוצאות המבקש בסך של 1,500 ₪.

1
2עמוד הבא