44. כמו כן, טוענת התובעת, כי הבנק פעל תוך הפרת חובת הנאמנות שלו כלפי התובעת, והעדיף את האינטרסים שלו על פי האינטרס של לקוחתו והכל מבלי לבדוק כלל אילו השלכות תהיינה לפעולותיו (החזרת הכספים וסגירת החשבון).
45. יתרה מכך, אשר לטענת הבנק, המבוססת על הוראת סעיף 2(ד) לחוק הבנקאות, שירות ללקוח ולפיה, סירובו למתן שירות הוא סירוב סביר, בהינתן שהוא מבוסס על מדיניות הבנק אשר אושרה על ידי המפקח על הבנקים ובמסגרתה נקבע כי הבנק רשאי לסרב לפתוח ולנהל חשבונות ללקוחות העוסקים במתן שירותים הנוגעים למטבעות דיגיטליים. הרי שלטענת התובעת, התברר כי החל משנת 2015 ועד לשנת 2018, הבנק כלל לא דיווח על מדיניותו זו למפקח על הבנקים, וכיוון שכך, המפקח לא יכול היה להתנגד למדיניות אשר לא דווחה. לטענתה, בהעדר דיווח על מדיניות על ידי הבנק בשנת 2017 – מועד בו נפתח חשבון הבנק של התובעת - אין יכול הבנק להסתמך על הוראת סעיף 2(ד) ולטעון כי החלטתו שלא להתיר את ניהול חשבון הבנק של החברה, רק בשל פעילותה בתחום המטבעות הדיגיטליים, היא בגדר סירוב סביר.
46. לאור האמור, טוענת התובעת כי סירוב הבנק להעניק לה שירותים אינו סביר ומנוגד לחובתו בהתאם לסעיף 2 (א) לחוק הבנקאות, שירות ללקוח. בהתאמה והואיל ואין בידי הבנק כל עילה לסגירת החשבון של התובעת – עותרת התובעת למתן צו האוסר על הבנק לסגור את חשבון הבנק של התובעת וכן האוסר על הבנק למנוע מהתובעת להמשיך בפעילות כריית מטבעות דיגיטליים, לרבות קבלת והוצאת כספים לצורך פעילות זאת.
47. הבנק מנגד טוען, כי החלטתו לסגור את חשבון התובעת היא החלטה סבירה, באשר היא מבוססת על שני נימוקים כדלקמן, אשר די בכל אחד מהם על מנת להצדיק התנהלותו:
הראשון – מבוסס על מדיניותו המאושרת של הבנק, המבוססת על חובתו לניהול סיכוניו בתחום הלבנת הון- ובהתאם לה לא ניתן לנהל בבנק חשבון "ללקוחות העוסקים במתן שירותים הנוגעים למטבעות דיגיטליים (לרבות כרייה, הפצה ותיווך)" (להלן: "מדיניות הבנק").
השני - פתיחת החשבון מקורה ב"חטא", שכן לטענת הבנק, באותו מועד הסתירה ממנו התובעת מידע מהותי הנוגע לתחום פעילותה בכריית מטבעות דיגיטליים. לטענתו של הבנק, לו היה יודע בעת פתיחת החשבון כי עיסוקה של החברה הוא בכריית מטבעות דיגיטליים, לא היה מסכים לפתיחת החשבון מלכתחילה. משכך, טוען הבנק כי ממילא ניתן לבסס סירובו הסביר למתן שירותים לתובעת על העדר אמון שלו בה.